החושן והאורים ותומים
(כט) וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי יְהוָֹה תָּמִיד: (ל) וְנָתַתָּ אֶל חשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְהוָֹה וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יְהוָֹה תָּמִיד: (שמות פרק כח)
חוֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט הוא אחד משמונת בגדי הכהן הגדול. שובצו בו 12 אבנים יקרות שונות כנגד 12 השבטים והוא הונח על חזהו של הכהן הגדול. החושן היה בד מרובע (25 ס”מ) רקום מחוטים יקרים של זהב, תכלת, ארגמן, שני ושש. על החושן נחקקו, מלבד שמות השבטים, גם המילים הבאות: אברהם יצחק יעקב שבטי ישרון, על מנת שכל האותיות תופענה על החושן, והוא יוכל למלא את תפקידו כאורים ותומים. החושן היה מונח על האפוד של הכהן הגדול, ומהודק אל טבעות האפוד באמצעות חוטים. על החושן או בתוכו היה מושם ה’אורים והתומים’.
על פי פרשתנו (תצוה) מטרת החושן הייתה שכל שבטי ישראל יהיו לזיכרון לפני ה’ בבוא הכהן הגדול אל הקודש. וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי יְהוָֹה תָּמִיד: (שמות כח כט) בספר במדבר מוזכר טעם נוסף – התייעצות עם אלוהים האם לצאת למלחמה: ”וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה’, עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה” (במדבר כז כא).
אוּרִים וְתֻּמִּים הם לפי רש”י, גווילים קטנים עם השם המפורש, שהושמו דרך קבע בתוך קפלי החושן של הכהן הגדול על חזהו. לדעת הרמב”ם, אבני החושן עצמן נקראו אורים ותומים. האורים ותומים נועדו ה’אורים ותומים’ שימש כעין ‘מנגנון הפעלה’ של החושן לצורך קבלת מסרים מאלוקים בתשובה לשאלות. הוא גרם לאותיות החרוטות על גבי האבנים לבלוט או להאיר באופן שהצטרפו למלים שנתנו תשובה לשאלה שבדרך כלל נשאלה על ידי הכהן בשם המלך.
קיומם של האורים והתומים והשימוש בה מוזכרים במקרא, בעיקר בתקופת השופטים והמלכים הראשונים. לאחר תקופת דוד, הם אינם מוזכרים, מלבד אזכור מאוחר שלהם בתקופת עזרא ונחמיה.
המשנה במסכת סוטה מתארת תהליך של הידרדרות שהחל בבית שני והמשיך ביתר שאת לאחר חורבנו.
מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין, בָּטְלָה הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת. מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, בָּטְלוּ אוּרִים וְתֻמִּים. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בָּטַל הַשָּׁמִיר וְנֹפֶת צוּפִים, וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה, (סוטה משנה פרק ט משניות יא, יב בהשמטות)
ה’אורים ותומים’ הוא כלי לקבלת החלטות לאומיות הרות גורל, כגון האם לצאת למלחמה ואיך להתנהל בה. התשובה של ה’אורים והתומים’ היא תשובתו של הקב”ה והיא נוסכת בטחון וודאות במנהיגים מקבלי ההחלטות ובעם האמור לממשן.
חלופה ל’אורים ותומים’
עם ישראל, ניצב היום מול שאלות דרמטיות ביחס למלחמה וניהולה ובעיקר מול הדילמה הקשה של מציאת האיזון הנכון בין שתי מטרותיה – הניצחון על והשבת החטופים. כמה טוב היה, לו היה לנו היום ‘אורים ותומים’ שישיבו לשאלות אלה ויכוונו אותנו להכרעות נכונות, ומה שלא פחות חשוב מזה, להסכמה של כל העם למרות המחלוקת שישנה בסוגיות אלה.
ובכן, נראה שזה ‘חלום באספמיה’. אין לנו ‘אורים ותומים’ וגם לא נביאים, וגם לא סנהדרין ואף לא מלך… וגם אם היו, איני בטוח שזה היה פותר את הבעיה…
השאלה היא אם כן, האם יש היום בנמצא חלופה ריאלית ל’אורים ותומים’? כלומר, פרוצדורה של קבלת החלטות שתתקבל על לב כולם? התשובה היא כמובן, ‘לא’. החלופה הראשונה העולה על הדעת – הדמוקרטיה לא עושה את זה. ההנהגה הפוליטית שנבחרה בהליך דמוקרטי אינה זוכה לאמון רוב ככל הציבור. בית המשפט העליון אף הוא לא זוכה לאמון רוב ככל הציבור. ההנהגה הרוחנית (בהנחה שיש כזאת), החילונית והדתית, גם היא לא מספקת את הסחורה. ביחס לתקשורת, לא נראה לי שיש צורך להכביר מלים. לסיכום, אין כיום ‘דרך קצרה’ שתביא אותנו אל המנוחה והנחלה של הסכמה כללית בנושאים חשובים ודחופים. כמובן יש להמשיך ולעשות על מנת שתקום לנו הנהגה פוליטית, משפטית ורוחנית-מוסרית (ואולי אף תקשורת) ראויה, אבל אלה מטרות לטווח הבינוני ואולי אף לטווח הארוך, שהרי זה ענין לתהליך חינוכי ותרבותי לא קצר.
ומה בינתיים? כאן ועכשיו?! מהי החלופה שיש למצוא או להמציא ל’אורים ותומים’? מה יחלץ אותנו משקיעה בבוץ הטובעני של מחלוקת שהולכת ומחלקת וקורעת את החברה הישראלית לגזרים?
לפני שניגש לניסיון להשיב על השאלה, כדאי שניזכר ונפנים היטב את מה שכולנו יודעים. ראשית – האתגר הוא שלנו, של כולנו, כחברה, כמחנות וכיחידים. כל אחד מאתנו חייב לשבת על המדוכה, לזהות מה הוא יכול (להמשיך / להתחיל) לעשות על מנת להיטיב את המצב. שנית – המטרה אינה ‘אחדות’ מתוך תמימות דעים, אלא אחדות הנמצאת ביסודה של מחלוקת עזה ומאפשרת להיפגש ולשוחח. אחדות המאפשרת לאנשים ומחנות החולקים זה לשלב זרועות לעבוד יחדו למען המטרה המשותפת, המשך הקיום והשגשוג של עם ישראל. אחדות המאפשרת להגיע להסכמה כללית (שבה אף צד לא יצא ומלוא תאוות בידו).
אוסיף ואומר שלדעתי, לא במקרה אין לנו היום ‘אורים ותומים’, כמו שלא במקרה, אין נסים המשדדים את מערכות הטבע. למדנו הראי”ה קוק שזו מעלה ולא מגרעת, חוזקה ולא חולשה. זה שאנו נתבעים לגאול את עצמנו בעצמנו, בבחירתנו, זו הבעת אמון בבגרות שלנו, ביכולת שלנו לקחת אחריות ולממשה. נס לא יקרה לנו ואורים ותומים לא נמצא לנו, וטוב שכך! יחד עם זאת עלינו לעשות זאת מתוך אמונה ולכל הפחות, מתוך חפץ עז ותקווה.
לי אין תשובה. בקשתי לחדד את הקושי שיש לנו – העדר ‘אורים ותומים’, כלומר, סמכות המקובלת על כולנו שהכרעותיה יתקבלו על רובנו ככולנו, שבשל העדרה אנחנו אוכלים ‘מרור’ לרוב. בעיקר בקשתי לעורר חשיבה על החלופה העכשווית ל’אורים תומים’. רעיונות ומחשבות והצעות שתשלחו בתגובה, יהיו שכרי ואולי אף נצא מהם נשכרים.
רמזים וקצות חוטים
במקום התשובה שאין לי, אביא כמה מקורות, שדומני שיש בהם רמזים לכיוונים אפשריים.
שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ג
וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: וַיִּחַר אַף יְדֹוָד בְּמשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ: (שמות ד יג יד).
[אמר הקב”ה למשה] ומה שאתה סבור שהוא [אהרון] מיצר [על שאתה נבחרת למנהיג] לא כן, אלא שמח, שנאמר וראך ושמח בלבו, אמר רשב”י: הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים שנאמר: וְנָתַתָּ אֶל חשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְהוָֹה וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יְהוָֹה תָּמִיד: (שמות פרק כח ל)פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת וזאת הברכה דף סד עמוד א
וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ (דברים פרק לג ח). תֻּמֶּיךָ – ראויים ללבוש אורים ותומים. לְאִישׁ חֲסִידֶךָ – כענין שנאמר: כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ: (תהלים קלב ט)
ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה כו
ולמה לא אמר לו [שאול לשמואל] באורים ותומים? אמר רבי יצחק ברבי חייא: לב יודע מרת נפשו (משלי יד), שאילו אמר לו באורים ותומים, היה לו [לשמואל] לומר [לשאול], אתה הוא שגרמת על עצמך, לא אתה הוא שהכית נוב עיר הכהנים [ובזאת אבדת את הזכות לשאול באורים ותומים]?!
פסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא מז אחרי מות / שמות רבה פרשה לח סימן ח
בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ (ויקרא טז ג) – באיזו זכות היה אהרן נכנס לבית קדשי הקדשים? אמר רבי יצחק: זכות השבטים הייתה נכנסת עמו, שנים עשר אבנים שהיו ניתנות על לבו של אהרן. מה טעם? שיהא הקב”ה מסתכל בהם בכניסתו של אהרן ביום הכפורים ונזכר בזכות של השבטים, שנאמר: והאבנים האלה לזכרון. שנאמר: ‘וזה הדבר אשר תעשה להם’ (שמות כט א). מִנְיַן “ז”ה” – י”ב. אלו הן י”ב אבנים טובות, שהיו נתונות על לבו של אהרן ועליהם שמות השבטים.
רמב”ם, הלכות כלי המקדש והעובדין בו פרק י
[ב] ואין שואלין על שני דברים כאחד, ואם שאל משיבין על הראשון בלבד, ואין נשאלין בהן להדיוט אלא או למלך או לבית דין או למי שצורך הציבור בו שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו’, הוא זה המלך, וכל בני ישראל זה הוא משוח מלחמה או מי שצורך הציבור בשאילתו, וכל העדה אלו ב”ד הגדול. [יא] וכיצד שואלין? עומד הכהן ופניו לפני הארון, והשואל מאחריו, פניו לאחרי הכהן, ואומר השואל: “אעלה, או לא אעלה?” ואינו שואל בקול רם, ולא מהרהר בלבו, אלא בקול נמוך, כמי שמתפלל בינו לבין עצמו, ומיד רוח הקדש לובש את הכהן, ומביט בחושן, ורואה בו במראה הנבואה: “עלה” או “לא תעלה” באותיות שבולטות מן החושן כנגד פניו, והכהן משיבו ואומר לו: “עלה” או “לא תעלה”.
השאר תגובה