Print Friendly, PDF & Email

הראי"ה קוק – אורות התשובה – פרק ראשון 1

 

אורות התשובה, הפרק הראשון

כבר בפרק הראשון של 'אורות התשובה', מצויים כמה מיסודות מהפכת התשובה שהראי"ה מחולל. בשבועות הבאים ננסה ללומדו ולחלץ ממנו את התֶמות העיקריות המשוקעות בו.

את התשובה אנו מוצאים בשלש מערכות : א) תשובה טבעית, ב) אמונית, ג) תשובה שכלית.

אקדים הסבר תמציתי של כל אחת ממערכות התשובה, ש'יקבלו בשר' בהמשך, במפגש עם כל אחת מהן.

התשובה מופיעה בשלושה מרחבי חיים שהם שלושה מדיומים להתגלותה. מהי התשובה עצמה? מה מקורה? היכן היא מתחילה? התשובה לשאלה מתבקשת זו, אינה מפורשת כאן, אבל מופיעה בהרחבה בהמשך הספר (שני פרקים, ד' וי"א, מוקדשים לה). על רגל אחת – התשובה היא חוקיות מטאפיזית וקוסמית של תנועת שכלול והתעלות אינסופית, ועוד נשוב לכך בשלב הסיכום של הפרק.

התשובה הטבעית מתרחשת במרחב הטבעי. במרחב הטבעי יש חוקיות אימננטית, המתגלה בחוקים, חוקי הטבע הפיזיקלי (חוק הכבידה, חוק האנטרופיה וכיו"ב), והפיזיולוגי (נשימה, עיכול והפרשה וכיו"ב). מהם נגזרים מיכניזמים המחוללים תהליכים ואיטראקציות וכיו"ב. בהקשר של התשובה, מדובר על חוקי הגוף והנפש שלנו, ועל מיכניזמים הפועלים בהם מאליהם, באופן לא רצוני ולעתים אף לא מודע. האדם בבחירתו, בהחלט יכול להשתלב בהם ולהעצימם, אך גם 'ללכת' נגדם ולסכלם.

התשובה האמונית מתרחשת במרחב הדתי. זהו מרחב יחודי לבני האדם, לתרבות האנושית. אף בו יש חוקים – חוקי הדת שהם פרי ההתגלות האלוהית. הם כתובים בכתבי הקודש ומועברים במסורת, והאדם מקבלם על עצמו (מטעמים שונים, איתם ניפגש בהמשך). זהו מרחב 'מלאכותי' במובן של 'מלאכה'. מה שמתרחש בו הוא מעשה ידי אדם הנמשכים מתוך המודעות והבחירה שלו.

התשובה השכלית מתרחשת במרחב של התבונה האנושית. אף בו יש חוקים חוקי התבונה, אך הם אינם 'נכפים' על האדם בהתגלות נבואית, אלא נחשפים על ידו, מקבלים את תוקפם ממנו, אך פתוחים לבקורת ולשינוי. זהו המרחב של האוטונומיה האנושית המירבית.

               בתשובה הטבעית יש שני חלקים : תשובה טבעית גופנית ותשובה טבעית נפשית.

כשם שיש טבע ומיכניזמים פיזיקלים ופיזיולוגים, כך יש טבע ומיכניזמים פסיכולוגים. כשם שיש תשובה טבעית גופנית יש גם תשובה טבעית נפשית.

התשובה הטבעית הגופנית

[התשובה] הגופנית סובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע

[וחוקי] המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע,

שסוף כל הנהגה רעה, הוא להביא מחלות ומכאובים,

והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי.

ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר,

שהוא בעצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו,

הרי הוא שם לב לתקן את המצב, לשוב לחוקי החיים, לשמור את חוקי הטבע, המוסר והתורה,

למען ישוב ויחיה וישובו אליו החיים בכל רעננותם.

התשובה הגופנית היא השיבה מחיים גופניים המנוגדים לחוקי הטבע הגופני, לחיים המתאימים להם. המניע לתשובה זו הוא בדרך כלל הרצון להפסיק את הסבל ולחדש את העונג, 'לצאת המיטה' ולהמשיך לתפקד. אין בה תבונה רבה, שהרי היא מתרחשת רק לאחר שהפגיעה הממושכת בגוף הצטברה למסה קריאית שהכריעה אותו. אין בה שאר רוח, שהרי היא אנוכית בעליל. ופקפוק על פקפוקה מוסיפה העובדה שלמרות שהיא נעשית מתוך מודעות ובחירה היא בעיקרה פרי ההכרח, שאמנם לא יגונה אך גם לא ישובח.

לשם המחשה – על שלושה דברים עומד הגוף על האכילה, על השינה ועל הפעילות הגופנית. כשהאדם מתעמר בגופו ומגדיל עשות ואוכל 'אוכל זבל' והרבה (כי זה טעים), ישן מעט מידי (כי יש עבודה רבה לעשות), ועושה מעט מידי פעילות גופנית, או אף לחלוטין לא, זה רק ענין של זמן עד שיקרוס גופו באופן כזה או אחר. גם אז, רק אם יהיה הסבל בלתי נסבל, והחולשה משביתה מתיפקוד, רק אז יקח אחריות ויחלץ לתקן את אורחות חייו. בדרך כלל, גם זה לא יהיה לאורך זמן, ומיד כשירגיש טוב, ישוב לסורו עד ה'התקף' הבא, וחוזר חלילה…

התשובה האקולוגית – נראה לי נכון לשים לביטוי 'והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי', וחשוב לדייקו. האדם הפרטי הוא האדם היחיד, האדם הכללי הוא החברה, העם, האנושות. אפשר שמדובר כאן לא רק על הסבל הנגרם לאנשים רבים המתעללים בגופם, כשחיים המנוגדים לטבע הגוף, הופכים ל'מכת מדינה', אלא על הסבל הנגרם לחברה ולציויליזציה החיה מתוך התעלמות נואלת ויהירה מחוקי הטבע הפיזיקלי של היקום בו אנו חיים, ובכך מזהמת את האויר והמים, מדלדלת את האדמה, פוצעת את האוזון והוכלת וגודעת את הענף עליו היא יושבת. לעומת 'החטא הקדמון' הגופני (והנפשי), זהו 'החטא המודרני' – החטא האקולוגי. התשובה האקולוגית הטבעית, אף היא מוכרחת – מונעת על ידי הנזק הממשי והבלתי נסבל שהיא גורמת, ומתאפיינת באותה אינטרסנטיות אנוכית חסרת התבונה ושאר הרוח. וככזאת, אף היא מפוקפקת למדי ואף חסרת תוחלת.

המדיצינה (=הרפואה) עוסקת בזה אמנם הרבה,

אבל לא נשתכללה כפי הנראה עדיין לגמרי עבודה גדולה זו,

ולא נמצא עדיין הפתרון הנכון לכל שאלות התשובה הגופנית.

עד כמה שיש בגבולות החיים להחזיר לאדם את כל האבוד ממנו מצד החטאים מהרסי הגוף וכחותיו.

אמנם בגוף קיימות מערכות שיקום והבראה טבעיות נהדרות, שיש בכוחם לרפא פצעים ולהגליד צלקות ואף יותר מזה, אבל זה כמובן תלוי בתשובה הגופנית. וככל שהיא תהיה כללית ויסודית יותר (אוכל, שינה, פעילות פיזית), היא תאפשר למערכות ומנגנוני השיקום הפנימיים לעשות את שלהם באופן המיטבי.

מעבדות המחקר של מדע הרפואה, הם בתי המדרש של התשובה הגופנית, והרופאים, הם הם ה'מחזירים בתשובה' זו. אבל הרפואה כמו כל המדעים טרם מיצתה את פוטנציאל הריפוי והשיקום האפשריים, ואף אלה כנראה מוגבלים ויש 'מעוות לא יכול לתקון'. הרפואה הטובה ביותר היא כמובן הרפואה המונעת, הנשענת על ידיעת הגוף בכלל וגופו של המטפל המסוים בפרט, ומסייעת לו למצוא ולמָצות את כוחות הצמיחה שלו, המעצימים את חוסנו הגופני ואת ומערכות החיסון שלו. גם כאן הדבר תלוי במידה שנקשיב לעצותיה ובעיקר במידה שנממשם בפועל באופן עקבי.

וכפי הנראה מקצוע של תשובה זו תלוי הוא, בקשר חזק,

ביתר חלקי התשובה הרוחנית – הטבעית, האמונית והשכלית.

האדם הוא אורגניזם. כל פגיעה בכל אחד מ'איבריו' משליכה על כולם, וכך כל תיקון. זה נכון גם במערכת היחסים גוף-נפש. הפגיעה בגוף משליכה על הנפש, והיא עצמה עלולה להגרם על ידי גורם נפשי. לכן, התשובה הגופנית לא תישלם ללא התשובה הנפשית, הדתית והשכלית, וזה נכון גם באשר להן. התשובה השלמה (לא המושלמת, אין דבר כזה, 'תשובה מושלמת' זה אוקסימורון, באשר תשובה היא תנועת התעלות מתמדת) לא תיכון אלא על ידי שכל התשובות כולן יחדו תרננה.

עד כאן מערכה ראשונה – מערכת התשובה הטבעית הגופנית

המשך יבוא

המשך יבוא אי"ה בשבוע הבא. לא אופתע (וגם אשמח…) אם לא תוכלו להתאפק ותמשיכו ללמוד את הפרק והספר בעצמכם, ויהא זה שכרי!