אֲדוֹנֵי הָאֶ-לוֹהִים את הדברים הבאים התעוררתי לכתוב בעקבות הדיון (והתגובות שנוספו לו) שהתקיים מעל דפי 'שבת' בין ניר מנוסי לבין ברוך כהנא, על ספרו של ברוך כהנא 'אורות האדם והנפש | משנתו הפסיכולוגית של הראי"ה קוק וכלים ליישומה'. הדיון הזה פתח אצלי פצע שלמען האמת מעולם לא זכה להיסגר. דברי הם הבעת כאב ומחאה על [...]
הרהורים על ההתגלות התגלות והתעגלות ההתגלות מכוונת אל, פונה אל. היא נשלמת רק בהתקבלותה על ידי הנמען שלה. היא נעלמת כהרף עין לאחר התקבלותה על ידו. התביט עיניך בברק ואיננו. בעקבותיה מגיע בדרך כלל 'חטא עגל' כזה או אחר. נפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. עליה לצורך ירידה לצורך עליה. צמצום לצורך בריאה. שבירת כלים לצורף [...]
זהו הפרק השלישי בסדרה. גם בו איני דן בסוגיה במישור התיאולוגי, אלא מפרספקטיבה אישית, פנומנולוגית וציבורית.יש בפרק זה חפיפה לדברים שנכתבתי בפרקים הקודמים והכנה לפרק הרביעי והאחרון (בינתים). אמונתי כשאני מתבונן באמונתי האימפרסונלית ומנסה להנהירה לעצמי, אני מוצא שהיא אינה ביטוי של תיאולוגיה או אידיאולוגיה ואף לא של אג'נדה חינוכית או מחשבה פוליטית, אלא היא [...]
פרק שני – על מה בעצם מדובר ואיך זה נוגע לאמונת ההשגחה הפרטית, לתפילת הבקשה האישית ולאמונה ולעבודת ד' בכלל? בפרק הראשון, הבאתי את השיח שהחזיר אותי אל הסוגייה. בעקבותיו, התעוררתי לנסות לחשוב מחדש ולדייק על מה בעצם מדובר? על מה בעצם המחלוקת? מהן ההשלכות שלה? התחלתי ב'על מה לא מדובר' כדי לסקל 'אבני נגף' [...]
פרק ראשון - על פרסונליות, אינטימיות ואלימות איכשהוא, לאחר אתנחתא ארוכה, יצא לי בזמן האחרון לעסוק שוב בסוגיה של ההבדל והמחלוקת בין השפה האמונית – דתית הפרסונליות לבין זו האימפרסונליות. חיפשתי ומצאתי בבית גנזי המחשב שלי תיקיה בנושא ונמשכתי לכתוב על כך. עד כה מדובר בשלושה פרקים. הנה הפרק הראשון שהינו סיכום השיח ממנו התחיל [...]
אחדות ושניות שתי השקפות העולם הכלליות הקוטביות, הן, השקפת האחדות והשקפת השניות (מוניזם ודואליזם). מן העבר האחד - אחדות, הכללה, שוויון ושלום. מן העבר השני - שניות, הבדלה, היררכיה ומלחמה. ובאופן המגלה את העדפתנו – אמת אובייקטיבית, עמוקה, עצמית, מזה ואמת סובייקטיבית, שטחית, אינסטרומנטלית, מזה. מן המפורסמות שהאחדות היא הלוז של תורת הראי"ה קוק והיא [...]
מעשיה ישנה חדשה וכמה 'רמזים' שנמצאו לאחריה 'אבא שלי' - (כפי שסופר על ידי שני בניו – תאומיו) אבא שלי היה אבא שלי הרבה לפני שנולדתי. מגיל צעיר הוא חלם להיות אבא. יותר מזה, הוא חלם להיות אבא שלי. הוא חלם עלי, עלי ממש, כמו שאני, לפרטי פרטים. הוא דמיין ופינטז אותי מכף רגל ועד [...]
עקבי ראי"ה / צלילי צ'לו קודרים משביתים את שמחת החג[1] חג סוכות, זמן שמחתנו, שמחת אסיף תבואות השדה, ושמחת האסיף הרוחני של עבודת הימים הנוראים, הינו השיא של שני מהלכי קדושת הזמנים הישראלית: ה'רגלים' (פסח – שבועות – סוכות) וה'ראשים' (חגי תשרי). 'ושמחת בחגך והיית אך שמח', בשמחה כפולה, טבעית ורוחנית - סוכות ממש וענני [...]
קהלת והרב קוק – הילכו שניהם יחדיו?[1] פתיחה הדברים שכתבתי ב'קהלת – יומן מסע', היו גם הקדמה לשאלה ה'מלומדת': 'הרב קוק וקהלת - הילכו שניהם יחדיו'? [2] והיא אינה אלא הקדמה לשאלה הקיומית (עבורי לכל הפחות): האם אפשר להיות גם קהלתן וגם קוקניק? או בניסוח ישיר יותר: איך זה שאתה גם קהלתן וגם קוקניק? במישור [...]
קהלת – יומן מסע פתיחה - קהלת – יומן מסע הניסיון לתמצת את קהלת נידון לכישלון. הניסון לעקוב אחריו דומה למרדף אחרי נהג מרוצים מיומן (ואולי קצת מבוסם) שהכי אוהב את הסיבובים החדים... לחילופין, קהלת הוא ריקוד וירטואוזי המחליף פרסונות וסגנונות ללא כל התראה ורק מלצפות בו אפשר לקבל סחרחורת. קהלת היא סימפוניה מונומנטלית המאגדת [...]