Print Friendly, PDF & Email

עשרת הדברות – החוקה הישראלית / מאיר דמסקי 

כולנו מכירים את עשרת הדיברות. אותם עשרה חוקים אשר ה' מסר לנו במעמד מדהים ונורא אשר נהיה למקור אמונתו. אולם אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה הן אותן דיברות? מה הוא מעמדן ההלכתי? האם הן המצוות החשובות ביותר ביהדות או שנבחרו ברנדומליות? האם יש מחנה משותף הקושר את כולן?

כבר חז"ל התחבטו בשאלות אלו. המשנה במסכת תמיד (ה,א) קובעת שכל יום קוראים את עשרת הדיברות במקדש. אולם הגמרא מעירה שלא קוראים אותן מחוץ למקדש- "דרב מתנא ור' שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום ומפני מה אין קורין אותן מפני טענות המינין שלא יהו אומרים אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני." (ירושלמי ברכות א,ה). בתקופת חז"ל כנראה היו כתות אשר טענו שיש מעמד הלכתי מיוחד לעשרת הדיברות. משום כך היה חשוב לחז"ל להראות שאין חשיבות מיוחדת לעשרת הדיברות והורו שאין לקרוא אותם מחוץ למקדש. בספרי דברים (פיסקאות לד-לה) אנחנו מגלים שחכמים גם הוציאו את עשרת הדיברות מקריאת שמע ומהתפילין. במערות קומראן נמצאו תפילין אשר היו שייכות לכת מדבר יהודה אשר הייתה קיימת בזמן בית שני. בקלף של אותם תפילין נמצאו בנוסף לארבעת הפרשיות הרגילות גם את עשרת הדיברות. מכאן שהיו קיימות אלטרנטיביות הלכתיות למעמד עשרת הדיברות ומעמדן היה בפולמוס. חז"ל קבעו שאין להן ערך מוסף על שאר המצוות.

הרמב"ם בפירוש המשנה בתמיד מסביר את חשיבותם של עשרת הדיברות- "והטעם שקוראים עשרת הדברים בכל יום מפני שהן יסוד הצווי ותחלתו". הרמב"ם שם את הדגש על עצם זה שעשרת הדיברות הם המצוות הראשונות עליהם צווה העם. אבל בנוסף לזה הוא קובע שהם 'יסוד הצווי'. אני רוצה לטעון שעשרת הדיברות הינם עשרת החוקים בחוקתה של האומה הישראלית שעומדת לקום. עשרת הדיברות הינם חוקים חברתיים אשר נועדו להורות כיצד יש להקים את עם ה'. בהקדמה למעמד הר סיני הקב"ה מסביר את משמעותו- "ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט,ה-ו). המטרה היא להקים ממלכת כהנים וגוי קדוש. הווי אומר להקים חברת מופת. דבר זה נעשה ע"י החוקה המנחה המונה עשר דיברות. אנסה להוכיח שכל דיבר מבסס פן חברתי\מוסרי אחר בחברה הישראלית המופתית.

  • 'אנוכי ה' אלוהיך'- בכדי לייצר את ממלכת הכהנים צריך דבר ראשון להכיר שיש אלוהים. עצם ההכרה בישות גבוהה ונבדלת מהעולם יוצרת מחויבות. האדם אשר יודע שיש משהו מעליו שמנהיג את הכל ודואג להכל מתנהג בעולם בצורה יותר מוקפדת. מבחינה חברתית אלוהים הוא מקור המוסר. המוסר אשר נובע ממקור נעלה מחייב יותר ודורש יותר. אולם משלושת המילים הראשונות היינו יכולים לחשוב שאלוהים הוא רק ורק מנותק ומובדל מהעולם בשביל כך המשך הפסוק מרחיב- "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". אלוהים אינו רק נבדל מהמציאות אלא גם משפיע ופועל בה. הוא דואג לשומרי מצוותיו ומעניש את אלה שלא. דיבר זה מנכיח את המוסר ואת ההשגחה של הקב"ה בעולם.
  • 'לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני'- האיסור להאמין באלים אחרים ולעשות צורות לקב"ה מבססות את קשר המחויבות בעם ישראל. כמו שהקב"ה בחר בעמ"י ודואג לו באופן מיוחד כך עמ"י מחויב לבחור בקב"ה. אם קבענו שאלוהים הוא המקור המוסרי לעם, ברגע שהעם לא יהיה מחויב לאל אחד ייווצר קרע מוסרי. המוסר של האדם תלוי באמונתו ולכן חשוב שיהיה מקור אחיד לכל העם. האיסור לעשות פסל של הקב"ה קשור להיררכיה בעם. אלוהים הוא המנהיג הרחני של העם. אולם הוא אינו בר השגה, הדרך להגיע אליו היא או ע"י המצוות או ע"י נבואה. כל הגשמה שלו הופכת אותו לחלק שווה בעם ובכך להוריד את קדושת דבריו. דיבר זה מנכיח את מוחלטותו של אלוהים בקרב העם ואת מוסרו הבלעדי.
  • 'לא תשא'- דיבר זה מקדש את מרחב הדיבור. אסור להמעיט בחשיבותו של הדיבור. הוא המרחב אשר מקיים את השיח החברתי. כאשר מרחב זה נקי יכולה החברה להתפתח ולהרקיע שחקים. אולם כאשר מרחב זה מחולל ונפרץ אזי החברה יכולה להידרדר לתהום עמוקה וחשוכה. אלוהים מצווה לשמור את המרחב הקדוש של הדיבור בכך שהוא מחייב את האדם לשקול את מילותיו. אם האדם מוכן לחלל את שמו של הקב"ה בדיבורו זה סימן לכך שאינו רוחש את הכבוד הראוי לדיבורו. דיבר זה מנכיח את הקדושה שבשיח החברתי.
  • שבת- לא רק אלוהים והדיבור קדושים אלא גם הזמן מקודש. ישנו יום בשבוע שהוא יום קדוש. אסור לעבוד בו כי הוא שייך לאלוהים. החברה מחויבת לנח ולא לעשות מלאכה. כאשר יש יום מנוחה החברה עובדת יותר טוב. ישנה אמרה ישנה "כשעובדים עובדים כשנחים נחים". כאשר האדם יודע שיש לו זמן שהוא יכול לנח בו הוא יעבוד יותר טוב בשאר הזמן. קדושת הזמן מאפשרת לחברה להתנהל בצורה תקנית ויעילה עם הזמן שלה ולנצל אותו בצורה מרבית. דיבר זה מנכיח את הקדושה שבזמן.
  • כיבוד הורים- מעמד המשפחה הוא תנאי הכרחי לבניית אומה חזקה. כאשר יש כבוד לדור הבוגר ישנה גם אמונה במסורת. ההורים הם הדרך הראויה ביותר להנחיל את האמונה והמסורת לילדים. כאשר ילדים מזלזלים בהוריהם הם בקלות יכולים להידרדר בחוסר אמונה באלוהים ובכך לזנוח את מוסרו. אם העם רוצה להישאר חזק הוא חייב לדאוג לכבד את הוריו ואת הדור הזקן.
  • 'לא תרצח'- למה נאמר? הרי כבר צוונו על כך בפרשת נח- "שפך דם האדם באדם דמו ישפך" (בראשית ט,ו). הציווי בפרשת נח הוא ציווי פרטי על כל אחד ואחד. הציווי בעשרת הדיברות היינו לאומה. האומה צריכה להוקיע כל מקרה של רצח. ללמוד להרוג זה עניין של חברה. כאשר החברה לא עושה דיה למגר פשע חמור היא עצמה אשמה בפשע (לדוגמא- דיני עגלה ערופה). האיסור לרצוח הוא חוק כל כך יסודי, הזכות של אדם לחיות. האיסור לקחת את חייו נאמרת כאן במובנה החברתי.
  • 'לא תנאף'- החברה בנויה ממשפחות ומוסד המשפחה הינו קדוש. לא סתם יחסי הקב"ה וישראל נמשלו ליחסי בעל ואישה. חברה אשר מוסד המשפחה מקולקל בה לא תצליח לשרוד. זה הוא הדבר הקבוע הפרטי של היחיד בחברה. מקום מקודש של הבעל והאישה בתוך המרחב החברתי. כאשר אחד מבני הזוג מפורר את המקום הזה הוא ממוטט את מקומו של היחיד בחברה. רשימות היוחסין בונים את החברה, נישואים מפתחים קשרים חברתיים בין משפחות שונות וגורמים לכך שהחברה תצמח. אסור להרוס את המוסד הזה.
  • 'לא תגנב'- לכל בן אדם יש זכות לקניין פרטי. חברה אשר אין ליחיד בה זכות להחזיק רכוש פרטי לא מסוגלת להתקיים. אלוהים דורש מהחברה לכבד את היחיד ולתת לו להחזיק רכוש פרטי. נגזרת של מהלך זה הוא שאסור לאדם לקחת בלי רשות רכוש של אדם אחר. החברה אחראית לאכוף דין זה ולדאוג לכך שלא יתקיימו גנבים בתוכה שיערערו על זכות הקנין של היחידים.
  • 'לא תענה ברעך עד שקר'- ישנה חובה לעם להקים בתי משפט הוגנים. כל שאר החוקים וההתנהלות של העם לא תעבוד אם מערכת המשפט לא מתפקדת ביושר. המשפט הינו מוסד קדוש. אסור שתיכנס שחיתות ושקר לתוך המערכת שאחראית על האכיפה של חוקי החברה. אין דבר נורא יותר מזה שהאמון במערכת המשפט נעלם. אלוהים מצווה על האדם לעמוד מאחורי הדיבור שלו ולא לשקר. האדם אשר משקר במשפט מערער את אחד המוסדות שעליהם בנויה החברה.
  • 'לא תחמד'- זה הוא החידוש הגדול של החוקה הישראלית. הקדושה החברתית אינה שורה רק באלוהים, במוסר, בדיבור, במשפחה, בזמן, ברכוש או במשפט אלא גם במחשבה. איך אפשר לחייב על מחשבה? שואלים כל הפרשנים. אם מסבירים את עשרת הדיברות כמו שניסיתי להציע התשובה ברורה- עשרת הדיברות אינן ככל המצוות אלא הם קווים מנחים ליצירת חברה תקינה. נכון, אי אפשר להעניש על מחשבה אבל אפשר ליצור שאיפה. הקב"ה מצפה מהחברה שתכניס קדושה גם למחשבות שלה. אסור לאדם לחשוב מחשבות אסורות. המחשבה יוצרת מציאות, כאשר החברה מתנהגת בסדר אבל בסתר היא חושבת מחשבות רעות בסוף מחשבותיהם תתגשמנה. בשביל שזה לא יקרה הקב"ה מצווה שלא רק המעשים יהיו קדושים אלא אף המחשבות.

ניסיתי להראות את חשיבותם של עשרת הדיברות, לא כהלכות נחשבות אלא כחוקה של האומה הישראלית. דברים אלו צריכים מחשבה ועיון ארוכים ועמוקים יותר ממה שהקדשתי. אולי יזכני המקום וייתן לי נחת רוח לשבת ולחקור נושא זה לעומק ולהוציא דברי אלוהים מזוככים ועמוקים יותר תחת ידי.