Print Friendly, PDF & Email

לרב חיים שלומות ואור

אני יושב כאן. בתוך בית המדרש הטוב והחמים. מבולבל וקצת נבוך מהדברים שכתבת לאחרונה.

כמו שכתבתי – אני יושב כאן בבית המדרש, המבנה חדש, אבל התוכן יחסית קלאסי ומסורתי. הספר הכי נקרא פה הוא גמרא עם ראשונים ואחרונים – כרגע מסכת גיטין. אני מניח שאתה מכיר את הישיבה ואתה יודע שלא מדובר פה בוולוז'ין מבחינה השקפתית, ובכל זאת אני מרגיש שהשורשים של השתילים שצומחים פה נטועים ביהדות הקלאסית, המסורתית, הדתית והטובה. הפנים קדימה לעתיד אולם השורשים נעוצים עמוק עמוק בתוך הש"ס והפוסקים. עיקר העיסוק – הן מבחינת כמות הזמן, הן מבחינת התודעה והן מבחינת הדרך להכיר את הקב"ה ולהאיר את אורו בעולם נעשה דרך התורה הנגלית- המצוות כלליהן, פרטיהן ודקדוקיהן.

אולם מדברים שכתבת לאחרונה אני שומע קול אחר. ההתכתבות עם הדסה מאוד הפתיעה אותי ואפילו קצת הכעיסה אותי. אנסה להתנסח בצורה מדויקת, אבל לצערי דיוק ההבעה אינו הצד החזק שלי ואני מקווה שגם אם לא אצליח הדברים יהיו מובנים.

נשמע שאתה נותן לגיטימציה נרחבת ליהדות שלא מקיימת תורה ומצוות. אני שותף לרצון לחדש, לרענן ולהחיות את היהדות. אולם משתמע מדבריך שזה יותר מזה, ופה אני נזהר כי אני לא בטוח לְמה אתה מתכוון.

אבל גם אם לא מהתוכן, אז לפחות מהסגנון נשמע שהריענון הזה קצת מוותר על ההכרחיות והעז של קיום תרי"ג מצוות. נשמע קצת שהמצוות, לפחות איך שאנחנו תופסים אותם היום, נדחקות קצת לפינה.

נשמע שאתה נותן לגיטימציה או אפילו בעד עקירה מהשורש של היהדות ולידתה מחדש באיזה שהוא מובן.

וגם אם לא מתן לגיטימציה מלא אבל נשמע שאתה שם את היהדות הלא שומרת תורה ומצוות באותה הסקאלה עם היהדות האורתודוקסית.

ועל זה אני תמה. בהתחלה הייתי בטוח שדבריך מכוונים לעומק ההבנה בדברי הרב. אני לא בקי גדול בכתביו אולם דבריך נשמעים כנובעים מ'דעת א-לוקים' וכתביו הדומים. אבל שם נראה שהרב לא מובן לוותר במילימטר על קיום מצוות איך שהם. המצוות אמורות להוות כצוהר ופתח לעולם עומק ואמת. הם הכרחיות כדי להגיע לעולם כזה. בלעדיהן המרחב האנושי תמיד יגבר. טעמי המצוות אמורים להשתנות ולהתאים לכל דו ר- אולם המצוות עצמם לא ישתנו אלא לעתיד לבא הרחוק. אני הבנתי שדבר זה מהותי מעצם היות התורה ומצוותיה דבר ה' הנצחי (שוב – לפחות במציאות הקיימת).

וכאן התלמיד שואל: לְמה אתה מתכוון? בכמה רבדים:

א. ברובד המחשבתי – כתבת על "לברוא את א-לוקים"- ואני ממש לא מבין מה הכוונה. האמירה הזאת אפילו קצת מכעיסה (יכול להיות שזה טוב, כי כתבת שזה ניסוח פרובוקטיבי)

ב. ברובד הלימודי – מה דעתך על הלימוד הישיבתי הקלאסי? ויותר מזה מה דעתך על לימוד פרטי התורה הקטנים? הרי גם רשב"י איש הסוד עסק רבות בדברים אלו!

ג. ברובד המעשי – איך אתה רואה את קיום המצוות בדורנו – את הכרחיותם ואת התודעה שמלווה את קיומם?

ד. ברובד התודעתי – מבחינתי זה הכי חשוב. התודעה והלך הרוח שאתה מצייר הוא הלך רוח של קבלה של העולם. אולם בתודעה שלי אני מרגיש שמעצם היותי דתי ומקיים מצוות אני תמיד נמצא במאבק עם העולם כפי שהוא. במאבק עם הליברליזם ועם הפלורליזם שמכרסמים בעולם הדתי. בסוג של מלחמה תרבותית. אני לא מבין איך יש אופציה אחרת? לא מדויק- אני יודע שאמורה להיות אופציה אחרת- אבל אני לא מצליח להבין איך היא תתכן בעולם כיום? נראה שאתה מצייר עולם של חסד- אולם אני חווה את התורה והמצוות כעולם של דין. איך אתה מנסה לשלב ביניהם?

למה אני כותב את הדברים האלה? יש לי הרבה על מי לסמוך מבחינת השקפת עולם. אולם אני לא שלם במקום הדתי-רוחני שאני נמצא בו. משהו בו חסר. ישן. העולם הדתי טוב וממלא אותי. אבל לא מספק… יש לפעמים קצת תחושה שהמקום הדתי הזה לא מוכן לעזוב אותי, ומחזיק בי אפילו שאני כבר מתחיל להתבגר. אבל כשאני מנסה להיות עצמאי ואדם בוגר- אני מרגיש שאני 'משיל' את בגדי קיום המצוות. או בניסוח אחר- אני מרגיש פעמים רבות צורך ורצון לברוח מתפיסת העולם הדתית – תיאוצנטרית הישנה והכובלת. אולם אני ישר נופל לעולם אגוצנטרי במסווה של יראת שמיים.

מצאתי בדבריך סוג של פתח וצוהר למשהו שהצית בי זיק של חידוש ותקווה. אבל… אני לא מבין. הוא נשמע לי מהפכני מדי. קצת, מצטער על ההשוואה, רפורמי. או דומה לדברי בן גוריון על השיבה ליהדות התנ"ך.

אני מקווה שדברי הובנו בצורה הנכונה כבירור ותלמוד ולא כביקורת.

ממש ממש אשמח לתשובות, בירורים וכיווני מחשבה.

תודה רבה

תלמידך מרחוק

יעקב


שלום יעקב!
ראשית, מה לך כי תלין על דייקנות הבעתך, והיא נאה ביותר!
אנסה להתייחס לשאלות המפורשות בדבריך וגם לאלה העולות מהם.
  • הנחת היסוד המובלעת בדבריך – דומני שאתה טועה (ואני חושב שאני יודע למה…) בהערכת נקודת המוצא שלי ושל דברי. איני מדבר מפי הגבורה וגם לא בשם התורה, וגם לא ממקום של ידיעה ודאית. אני מדבר ממקום של ידיעה חלקית ומסופקת, ואם אדייק, לא ממקום אלא מדרך. מדרך בה אני מהלך בתקווה להבין קצת יותר ובעיקר להיות קצת יותר חי וטוב וישר. לכן, אני מבקש שיתייחסו לדברי, כחלק של שיח מבקש ומברר, ולא כפסק הלכה נחרץ וסמכותי. אז קודם כל הבה ניישר קו בענין זה!
  • הביטוי 'נותן לגיטימציה' חוזר בדבריך. איני נותן לגיטמציה וגם לא שולל לגיטמציה מאף אחד, כי איני נמצא במקום כזה, לא רשמית ובעיקר לא פנימית. אף אחד לא מינה אותי כמשגיח כשרות של אף אחד וגם אם היו מציעים לי מינוי כזה הייתי דוחה אותו. אני בהחלט מתיחס באמון ובכוד לכל אדם ודעה, ומשתדל לתת מקום לעוד אנשים ודעות. אמנם זה כמעט חסר משמעות, הם לא צריכים שאני או מישהו אחר יתנו להם 'לגיטימציה', הם כבר שם, או ליתר דיוק פה. אז כל מה שנותר לי הוא להביט מסביבי בעין טובה ולנסות להפגש עם הנקודה הטובה שברור לי שקיימת בכל אדם ודעה המבקשים אמת וטוב לעצמם ולחברה. איני חפץ להיות מאלה הרואים בכל נכונות לשיח מכבד 'לגיטימציה', ולכן מקפידים לשוחח רק עם עצמן, ולכן…
  • אתה מייחס לי בדבריך יציאה כנגד מרכזיות לימוד הגמרא. אם תרשה לי אדייק – אני יוצא כנגד הבלעדיות של לימוד הגמרא, ומבקש לתת בבית המדרש, מקום של כבוד לאגדה ולנסתר. לא נראה לי שיש בכך חידוש. יחד עם זאת אני בהחלט רואה בגמרא את הפרי המובהק של עץ החיים הישראלי – התורה, באשר היא מממשת את הקדושה הישראלית שענינה 'נקדש את שמך בעולם' (ולא בשמי מרום). אלא שעל מנת שהעץ יתן את פריו, זקוק הוא גם לשורשים עמוקים ולא רק לגזע וענפים. על ידי לימוד האגדה והנסתר יהיה לימוד הגמרא משמעותי ופורה יותר.
  • וחשוב לי להוסיף – הגם שאין עוררין על מרכזיות לימוד הגמרא. זו אמירה כללית וכל כל יש יוצאים מן הכלל. יש היום לא מעט נפשות שלימוד הגמרא אינו יכול ואינו אמור להיות מרכזי אצלם וצריך לא רק לכבד זאת אלא לשמוח על כך שצומחים בבית המדרש 'רבנן דאגדתא' ואולי גם 'מארי דרזין'.
  • ביחס לסגנון הלימוד הנהוג בבתי המדרשות – ב"ה יש היום לא מעט בתי מדרש שבהם לא רק שלומדים אגדה ונסתר אלא שגם את הגמרא לומדים באופן החותר למשמעות ולא מסתפק בלמדנות הישיבתית המסורתית. אני סבור שאופן לימוד זה שאינו מדלג על שום שלב ואינו חסר את הקומה הלמדנית, הוא מפריותיה המתוקים של תורת ארץ ישראל.
  • אתה מייחס לי יציאה כנגד מרכזיות קיום ההלכה ואף זלזול ואפילו ייתור של קיום המצוות. זה נכון ולא נכון.
    נכון – שאיני מזהה אמונה ,דתיות, עבודת ד' עם הלכה. משחרב בת המקדש נותר הקב"ה לצערו רק עם ד' אמות של הלכה, אבל יהדות, או נכון יותר בעיני לומר תורה, כוללת הרבה הרבה יותר מזה גם במישור של מה שנקרא 'תלמוד תורה' וגם במישור של קיומה. זכור לטוב הרמב"ן שטבע את המושג 'נבל ברשות התורה' הפוקח את עינינו לראות ולהבין שאדם יכול לא לעבור על שום איסור ולקיים את כל מצוות העשה, ועדיין להיות נבל במובן זה שרוחו וחייו מנוגדים לרוחה ומגמתה של התורה. אני יוצא לא רק נגד הזיהוי של יהדות עם הלכה, אלא גם כנגד האווירה החמורה הנוטה ואף גולשת לעצבנות של בעלי דעה זו.
    לא נכון – אני חושב שללא מחויבות עמוקה ורצינית למסגרת הלכתית שרצוי שתהיה שמרנית ואף נוקשה, לא יהיה קיום ובודאי לא המשך לחיי האמונה. האורות זקוקים לכלים, הניגון של האמונות והדעות ישמע רק אם יהיו לו כלי נגינה. מבחינה זאת כל מערכת הלכתית גם אם לא שלמה וטעונה שיפור עדיפה על האנרכיה ההלכתית.
  • ומכל מקום הייתי שמח מאוד אם הפסיקה ההלכתית היתה 'שמה לב' לכך שאנחנו חיים כיחידים וכחברה בארץ ישראל, ושהנגזרות האישיות והציבוריות של כך ראוים להתייחסות מכבדת ומחשיבה. זו היתה מחזירה לבית היוצר ההלכתי פקטורים המבטאים את ההבנה שחיינו בא"י הכוללים הרבה יותר מרחבים מחיי הגלות, ומבקשים הרבה יותר, הם רצון ד' ולא חלילה תקלה מצערת ואף מסוכנת, ואכמ"ל.
  • ביחס למה שקראת 'הרובד התודעתי'. אכן במישור הרוחני, איני חי בעולם בחוויה של 'העולם כולו נגדנו' ומלחמה לנו מלפנים ומאחור. אדרבא החוויה שלי היא של רב שיח מרתק. בית המדרש שלנו שבו מרבים תלמידי החכמים שלום, על ידי מחלוקות קשות ודיונים נוקבים, הכשיר אותי לשמוח בריבוי ובשונות ולהתברך בהם. גם בלי להגיע להעלאת ניצוצות מן הקליפות, ברור שבכל דעה יש אמת וטוב ושבמידה ואנו מסוגלים לכך עדיף לא לדחותה על קרבה ועל כרעיה אלא ללמוד ממנה את הטוב שבה ולסגלו ולהפנימו. לא כל אחד יודע לעשות זאת ולא תמיד זה אפשרי אבל זה ה'רציונאל' וכך אני חי וב"ה גם נהנה ומתענג וגם רואה ברכה.
  • דחיתי לסוף את הבקשה לפרש דברי בביטוי הזר והמוזר 'לברוא את אלוהים'. אז קודם כל, כמו שאומרים 'זה לא לטלפון'… המשמעות הבסיסית של זה היא כמו ששיערת, קשורה לדעת אלוהים של הרב שניסוחה התמציתי והבהיר מופיע בריש אורות התחיה, שם מדבר הרב על הבינה היותר שלמה ומתוקה של דעת אלוהים שהיא הבנת יחס אלהים לעולם ולעם ולאדם כיחס הנשמה לגוף. ואידך פירושא זיל גמור.
  • התנועה מדתיות ילדותית תמימה למבוגרת ומודעת, שבדרך כלל אינה תנועה חד פעמית אלא תנועת מטולטלת חוזרת ומטלטלת, היא אכן תהליך לא פשוט ולא קל שיש בו גם סכנות מעין זו שתארת. אין לי עצת קסם לניטרול הסכנות והמעידות, אבל אני מאמין שאפשר למזער את הנזקים. וגם על כגון זה, אפשר לומר 'הוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסדה'.
מן הסתם לא ירדתי לגמרי לסוף דעתך ושאלותיך ותשובותי לא לגמרי ישביעו את רצונך, אבל השתדלתי ואני מקוה שמשהו מזה יש כאן.
בברכה
חיים