אנא! אל תהיו ‘שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת’!

הסיפור של משפט שלמה ידוע לכולם. שתי נשים זונות מגיעות אל שלמה המלך עם תינוק חי שכל אחת טוענת שהוא שלה. שלמה שזכה ללֵב שֹׁמֵעַ מקשיב להן. הוא מבקש להביא לו חרב בה יגזור את התינוק החי לשניים וכל אחת תקבל חצי תינוק. פתרון פשוט. ‘שניים אוחזים בטלית, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, יחלוקו’. מבחינה משפטית פורמלית אין שום הבדל בין טלית לתינוק. ההמשך גם הוא ידוע. האם האמיתית היא זו המוכנה לוותר על האימהות שלה ובלבד שהתינוק יחיה. האם השקרית, היא זו שאינה מוכנה לוותר על חווית האימהות (הַשְליטה?) שלה גם במחיר של מות התינוק.

כך מסכם המספר המקראי: ‘וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ וְזֹאת אֹמֶרֶת גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ’.

אבקש לטעון שגם אם היתה לשלמה האפשרות של בדיקה גנטית הוא לא היה משתמש בה. השאלה אינה מי האמא הביולוגית, אלא מי האמא! כלומר מי כל כולה למען התינוק ומי מחפשת את חווית האימהות (וב’נמשל’ שתיכף יתגלה – את חווית השליטה), וכשאינה יכולה לקבל אותה היא אומרת: גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ.

מראשית הציונות ועד היום, הקרע בין חלקי העם, הינו גדול וכאוב. היאוש מוליד מידי פעם את המחשבה שהפתרון היחיד האפשרי הוא ‘היפרדות’ של עם ישראל. בשעות הקשות, עלתה ועולה גם האפשרות של ‘מלחמת אחים’.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, עלה לארץ ישראל ב1904 והיה לרבה של יפו והמושבות. מיד עם בואו הוא נקלע אל עין הסערה של המחלוקת בין הישוב הישן לישוב החדש ואף חווה אותה על בשרו. את הכאב והעלבון שהוא חש על כך, הוא ביטא פעמים רבות. באחד המקומות הוא מספר מחדש, באופן אקטואלי – פוליטי, את הסיפור  של ‘משפט שלמה’.

מַחֲלֹקֶת הַדֵּעוֹת עַל דְּבַר הַדְרָכַת הַכְּלָל. אִם בַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁרַבּוּ פָּרִיצִים נוֹשְׂאֵי דֶּגֶל הַהֶפְקֵרוּת בְּיָד רָמָה, רָאוּי לְהַפְרִיד אֶת הָאֻמָּה, שֶׁהַכְּשֵׁרִים נושְאֵי דֶּגֶל שֵׁם ד’ לֹא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם יַחַש עִם פּוֹרְקֵי הָעל הַפּוֹשְׁעִים… כָּל עִקָּרָהּ שֶׁל פְּלֻגְתָּא זוֹ, בָּאָה מִפְּנֵי הַשִּׁפְלוּת הַכְּלָלִית… אֵלֶּה הַכִּתּוֹת יַחְדָּו הִנָּן בָּזֶה בְּמַדְרֵגַת שְׁתַּיִם נָשִׂים זֹנוֹת שֶׁבָּאוּ אֶל שְׁלֹמה. הַדִּבּוּר ‘הֲבִיאוּ חֶרֶב’, נִסָּיוֹן הוּא מֵחָכְמַת אֱלֹהִים שֶׁבְּמַלְכוּת יִשְׂרָאֵל. אוֹתָהּ הָרְאוּיָה לְהִדָּחוֹת, הִיא הַטּוֹעֶנֶת: ‘גְּזרוּ’, וּבְהִתְמַרְמְרָה מַבְלֶטֶת הִיא אֶת אֲמִתַּת הַטִּינָא שֶׁבַּלֵּב שֶׁהִיא חָשָׁה בְּעַצְמָהּ, שֶׁכָּל עִנְיָנָהּ הוּא רַק ‘גַּם לִי גַּם לָךְ לֹא יִהְיֶה, – גְּזרוּ!’, וְהָאֵם הָרַחֲמַנִיָּה, אֵם הָאֱמֶת, אוֹמֶרֶת: ‘תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ’, וְרוּחַ-הַקּדֶשׁ צוֹוַחַת: ‘תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, הִיא אִמּוֹ!’.

הדברים מדברים בעד עצמם. שני הצדדים במחלוקת, שכל אחד טוען לזכות ה’אימהות’ על התינוק – האומה, הם ‘בְּמַדְרֵגַת שְׁתַּיִם נָשִׂים זֹנוֹת’! אחת מהן עוברת במהלך המשפט מהפכה עמוקה והופכת מזונה לאמא! זו האישה האומרת: תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ’, ‘הָאֵם הָרַחֲמַנִיָּה’, היא ‘אֵם הָאֱמֶת’!

ואל זמננו. להבות המחלוקת החריפה על הרפורמה המשפטית ועל אופיה של מדינת ישראל, הולכות ומתגברות.

המנהיגות של מחנה הימין והדתיים שניצח בבחירות, מתנהלת באופן כוחני וחסר אחריות לאומית וחותרת לחולל שינוי עמוק וכללי באופייה גם במחיר של שבירת הצד השני ואף מלחמת אחים והיפרדות.

המנהיגות של מחנה השמאל שהפסיד בבחירות, מתנהלת באופן מנוכר לחלק גדול מהחברה הישראלית הכללית ובחוסר אחריות לאומית כשהיא מהלכת אימים במלחמת אחים ובירידה (פיזית ופיננסית) מהארץ.

ברצוני לעשות עוד צעד ברוחו של הרב קוק ולומר משהו בשם האזרח הפשוט, בשם רוב החברה הישראלית (דתיים וחילונים, ימין ושמאל ובוודאי מסורתיים ומרכז). אומר זאת באופן ברור ולצערי גם בוטה: אתם שם, המנהיגות הפוליטית והחברתית והתרבותית של שני המחנות, הימין והשמאל, אתם לצערנו ובושתנו ‘בְּמַדְרֵגַת שְׁתַּיִם נָשִׂים זֹנוֹת’!

השאלה היא מי מהשתים תתעשת ראשונה ותהפוך לאם האמיתית?!

והנה הבשורות הטובות. יש אפשרות הרבה יותר טובה! יש אפשרות לשדרג את הסיפור. בסיפור המקורי, האמא האמיתית, כלומר המחנה הראוי להוביל את עם ישראל הלאה, הוא המחנה המוכן לוותר גם על היקר לו – אמונותיו וערכיו, למען היקר לו מכל – המשך הקיום של עם ישראל כולו. בסיפור המשודרג יכולה זו להיות שעתן הגדולה של שתי הנשים הזונות להפוך לשתי אימהות (שהרי שתיהן הן ‘אמהות הביולוגיות’)! וכך יהיה כתוב בסיפור העכשווי:

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ וְהַשְנִיָה אֹמֶרֶת בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ. וַיָעַן הַעָם וַיֹאמָר תְּנוּ לָהֶן אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ’

וממש לא נורא אם יהיה לסיפור הזה גם ‘הֶפִּיאֶנְד’ משמח: ותלכנה שתיהן יחדיו ותגדלנה את התינוק – הזקן הזה לתפארת עם ישראל ומדינת ישראל.