ואם יבא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוין שום דבר לאמתתה של תורת אמת, כי כל זמן מאיר בתכונתו… (אגרות הראיה / כרך ב / אגרת שעח)
לאור דבריו אלה של הרב קוק, כתבתי גירסה חדשה לסיפור החז”לי הידוע על תשובתו של אלעזר בן דורדיא. אין צורך לומר שלא הגעתי אפילו לקרסולי אמנות הסיפור החז”לי בכלל, ובפרט אמנות הצמצום של הסיפור החז”לי (למרות שניסיתי). הסיפור שכתבתי משוחח באופן גלוי וישיר עם הסיפור המקורי. מי שתהיה לו הסבלנות ויקרא את שני הסיפורים זה מול זה יזהה לא מעט עימותים רמוזים וגם סמויים ביניהם. כלומר, בין תפיסת התשובה השונה של כל אחד מהם. כמוון שלא באתי להכריע אלא להשמיע קול נוסף שלעניות דעתי הוא נובע מההארה המיוחדת של זמננו.
*נסיתי ששני הסיפורים יופיעו בטבלה, כך שכל חלק של הסיפור יהיה מקביל לחלק הדומה בסיפור השני, אך במעבר משולחן העבודה לבלוג עצמו זה נעלם… דומני שעדיין די ברורה ההקבלה
| סיפור תשובה משנים קדמוניות אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא, שלא הניח זונה אחת בעולם , שלא בא עליה . פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות . בשעת ‘הרגל דבר’, הפיחה, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְדֹוָד: (ישעיהו נד י) אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה. וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ כֵן יְמוּתוּן וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת: (ישעיה נא ו) אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְדֹוָד צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוד (ישעיה כד כג) אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם וְכָל צְבָאָם יִבּוֹל כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה: (ישעיהו לד ד) אמר : אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו יצתה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא . בכה רבי ואמר : יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת. ואמר רבי: לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן, אלא שקורין אותן רבי (מסכת עבודה זרה דף יז) | סיפור תשובה ארץ ישראלי עכשווי אמרו עליו על איתן בן שמר שלא הניח מסיבה אחת בעולם שלא בא אליה. פעם אחת שמע שבגואה אשר בהודו יש מסיבת טבע שעוד לא היתה כמוה מעולם. קם, עשה ויזה להודו, שם לדרך פעמיו וטס לשם מעל ענני שבע ארצות. בעיצומה של המסיבה, לאחר הרבה אלכוהול וסמים, לצלילי מוזיקת טרנס בוקעת רקיעים וחודרת תהומות, בשיא האקסטזה של הריקוד, רכנה בת זוגו של איתן ולחשה לו במתק שפתים: ‘איתן איתן אתה בלון נפוח שתיכף תצא ממנו הרוח’. הלך וישב באשראם בפּוּנֶה ושקד על לימוד תורת ההינדוּ, והיה מתרגל בדרך ה’בהקטי’ והיה מקשיב שיחות מרוממות נפש ורוח מהגורו המואר, ומצפה לפתיחת הלב, למודעות עצמית צלולה שבשיאה יזכה להתאחדות עם ה’ברהמן’. לאחר זמן מה שמע שוב: ‘איתן איתן… בלון נפוח…’. הלך וישב במנזר טיבטי בהימלייה והיה עושה מדיטציה ויאפאסנה, והיה שומע בשקיקה שיחות דהרמה עמוקות ומאירות מהמורה הרוחני הבודהיסטי השלוו וציפה שיזכה לנירוואנה… אך לאחר זמן מה שמע שוב: ‘איתן איתן… בלון נפוח…’. הלך וישב במנזר זֶן בקיוטו שביפן והיה עובד בגינה ובמטבח ועושה מדיטציה ‘זא-זן’ ומידי פעם היה מזומן אל ראש המנזר לענות על הקואן שלו ונכשל שוב ושוב במציאת ‘קול היד האחת’. ובכל זאת המשיך לעבוד ולתרגל על מנת להגיע להארה. אך לאחר זמן מה שמע שוב: ‘איתן איתן… בלון נפוח…’. קם ושב לארץ ישראל, והלך וישב בישיבה והיה לומד תורה ומתפלל כל היום ושומע שיעורים ושיחות מראש הישיבה הקדוש, ומצפה לזכות באמונה ובדבקות, ולא זכה. והלך מישיבה לישיבה שאין ישיבה חסידית כישיבה ליטאית ואין ישיבה למדנית כישיבת ‘מוסר’ ואין ישיבה חרדית כישיבה דתית-לאומית. בכל ישיבה קיבל והתברך, אך ‘הלב הוא רוצה הרבה יותר…’. קם ועלה לירושלים, ובא להר הזיתים, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שכמעט ויצתה נשמתו. משפקח את עיניו ראה מעליו דמות קורנת אור שהושיטה לו יד, הקימה אותו על רגליו ולקחה אותו לטיול. ראשית דבריה היו דברי נחמה – איתן, אתה בנו וממשיך דרכו של ‘איתן האזרחי’, הלא הוא אברהם אבינו. כמוהו ידעת להקשיב לקול האומר ‘לך לך’, לקום וללכת. כל התחנות שעברת בדרכך, מראשית התמכרותך לשמריך התוססים, המשך בכל התורות והפרקטיקות שלמדת ותרגלת במזרח, ועד בתי המדרש בארץ ישראל בהם התוודעת אל המסורת העתיקה שלך, לא היו לחינם! מכולן למדת, נבנית והיבשלת. כולם היו לטובה ולברכה! כאברהם, אתה בא עם כל ימיך אל הקודש, מברך אותו ומוסיף עליו! ואז החלה לשוחח איתו על עם ישראל ותחייתו בארצו, על אמונת ישראל ועל תורת ארץ ישראל, על הקודש ועל החול ועל מה שמעבר להם. והיו הדברים קשים ורכים, מערערים ומנחמים, מקוממים ומקימים… ובהדרגה הבין לבבו ושב ורפא לו מכל יסוריו. קם וזקף את קומתו וחייך חיוך גדול מחה דמעותיו ובא אל ‘בית הרב’, והחל ללמוד את אורות ‘התורה הגואלת’ ונפתחו לפניו שערי תשובה לעצמו, לאלוקיו ולעמו. לקח אישה ובנה לה בית. היה לרעייתו לחבר ובן ברית, ולילדיהם, לאב אוהב ואחראי. ובתורת ארץ ישראל יהגה יומם ולילה. כעבור כמה שנים, שמע לפתע קול: ‘איתן איתן, צמחת וגדלת, אך התיישבת והתקבעת. שבור כלים, פרוץ גבולות התחדש וצור וחדש. לך לך! קם והלך ועדיין הוא מתהלך… אמר : אין הדבר תלוי אלא בנו… אמרו חבריו: איתן בן שמר מקדש את חיי העולם הזה. צחק הרב קוק ואמר: ‘דורנו הוא דור נפלא דור שכולו תמהון…’ יש קונה עולמו בתשובה פתאומית, יש בתשובה הדרגתית ויש בתשובה עליונה. ואמר הרב קוק: יש ‘נשמות דתהו’ ובפרט עתה ב’עקבתא דמשיחא’ שאי אפשר להם לשוב אלא בתשובה מאהבה. ואף על פי [ונכון יותר – כיוון] שדרכם עוברת בעמקי הבכא וגיאיות הצלמוות של הכפירה עולים הם למעלת בעלי תשובה עילאה שאינם מסתפקים במרחב הקדושה של הצדיקים הגמורים, וגם לא של בעלי התשובה הרגילים, אלא שואפים ‘לקדש את החול’ ו’לחלן את הקודש’ ומבקשים לקיים את ‘בכל דרכיך דעהו’ ואף את ‘בכל פניו דעהו’… |
פשוט נפלא. שבת שלום!
תודה!
אהבתי עד מאוד
מזל שלא הגענו אפילו לא לקמצוץ של חטאיו של אליעזר בן דורדיא
שנזכה להגיע לקמצוץ מתשובתו
זאביק יקירי
איזהו בעל תשובה עשיר? השמח בחלק!
אשריך הרב חיים, שהחייתנו!
מדהים.
החיוך לא מש מפני כל זמן שקראתי.
יישר כח גדול.