פרשת עקב תשע"ז - וּלְדָבְקָה־בוֹ דברים של דבקות בפרשה הקודמת (ואתחנן), מופיע בתורה בפעם הראשונה השורש דב"ק ביחס לקב"ה: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם: (דברים ד ד) בפרשתנו (עקב), מופיעה לראשונה הדבקות בד' כציווי: אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ: (דברים י כ) כִּי אִם־שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת־כָּל־הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר [...]
מזה זמן ובעוצמות שונות, הולכת ונשמעת הטענה הבאה: עם ישראל הוא במהותו עם-לא-עם, עם שהנדידה והגלות אינם תקלה או עונש עבורו, אלא הביטוי המדויק ביותר למהותו העצמית ולרצונו העמוק. עם אוניברסלי וקוסמופוליטי, חסר בית, כאידיאל. עם שרוב ימיו עברו בגלות. החטא הקדמון של הציונות, כך נאמר, אינו כיבוש או נישול, אלא עצם השיבה לארץ ממשית, [...]
השאלה, כלומר 'ה'שאלה! מטרת מאמר זה פשוטה. לשים פעם נוספת, ללא מורא ולא בהכרח בעדינות את כאב הלב הנוגע בגמול ובהעדרו. לא, לא תחושת העוול וחוסר הצדק, מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה? גם לא התסכול, חוסר האונים והכעס מדוע "יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים"? לא. פרשת עקב [...]
פרשת ואתחנן 'חיל יהודי מתפלל עם רובה לשלומך' (אצ"ג) עומד אדם בפתח ביתו עם שחר, ריח הגשם באפו, קרן השמש הטובה מאירה עליו, כוס קפה בידו ושיר מתנגן באוזנו. הוא מוצא עצמו מתנודד ללא מילים, נעתק מעצמו וחש כמיהה אל כל שסביבו. לימים, נוחת עליו אחד מפגעי החיים, פחד עמוק, חוסר אונים, דאגה וכאב דוקר [...]
