מים מבארו של בארי בארי צימרמן, תלמיד חכם ארץ ישראלי חַלוֹנִי (ולא 'חילוני'), קרא לפסוקים והם באו אליו, התישבו לו על כף ידו, הוא התבונן בהם באהבה וללא משוא פנים הקשיב להם ברצינות ובחיוך, ודרש אותם להפליא. בדרשה המקסימה שלו לפרשת ויקהל[1], הוא דורש את הפסוק: וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם [...]