לקראת יום העצמאות ה100 של מדינת ישראל שקדו מיטב ההיסטוריונים על כתיבת 100 מאמרים שכל אחד מהם מתעד את ההתרחשויות הדרמטיות ביותר בכל אחת מ100 שנות המדינה מ1948 ועד 2048, שנה אחר שנה. אנו מביאים כאן פרסום ראשון של המאמר על שנת 2023.
2023 – שעתה הגדולה של החברה הישראלית!
שנת 2023 התחילה הכי רע שאפשר… לאחר שגוש הימין זה בבחירות והקים ממשלת ימין ‘על מלא’, פתחה הממשלה ב’בליץ’ של חקיקה שביקשה לחולל רפורמה משפטיות שתהיה מהפכת נגד למהפכה המשפטית של אהרון ברק. כוונה זו, שבאה לידי ביטוי בפעילות אינטנסיבית של הכנה לחקיקה בוועדת חוק ומשפט, עוררה במחנה השמאל (במובן הרחב שלו) חרדה וזעם שבאו לידי ביטוי במחאות רחבות היקף שהחלו בתל אביב והתפשטו אל כל רחבי המדינה.
המתנגדים לרפורמה ראו בה לא רק רפורמה משפטית שגויה, אלא שינוי שרירותי וכוחני של סדרי בראשית של שיטת הממשל בישראל. ביטוי מובהק עריצות של הרוב, שבירה של הקונצנזוס הרחב בחברה הישראלית באשר לאופייה הדמוקרטי והליברלי של המדינה והפנית עורף למגילת העצמאות. הרפורמה הזו אם תמומש, טענו המוחים, תהפוך את מדינת ישראל לדיקטטורה, תקרע את החברה הישראלית, תחריב את הכלכלה הישראלית ותחליש את המעמד המשפטי והפוליטי של מדינת ישראל במרחב הבינלאומי.
המחאה לוותה בהצהרת כוונות להוציא כספים של יחידים וחברות מן הארץ ואף לרדת מהארץ. החרדה והזעם, התסכול והייאוש, הלכו וגברו מיום ליום והביאו לדיבורים קשים על ‘מלחמת אחים’, על ‘אחיזה בנשק’ ועל ‘שפיכות דמים’, בלתי נמנעות, במידה שהממשלה תמשיך בדהירתה חסרת המעצורים.
מנגד, בציבור הלאומי הימני, הייתה והובעה תמיכה מלאה במהלכי הממשלה. בעיניו, הרפורמה הייתה לא יותר מתיקון הכרחי לתהליך שהחל בשנות השמונים והתשעים, בו בית המשפט נטל לעצמו סמכויות רבות שאיש לא נתן לו. באמצעות פסיקות בג”ץ ובאמצעות מערך היעוץ המשפטי, טען המחנה המסורתי והלאומי, הצליחה אליטה בעלת עמדות שמאל ליברלי למנוע מן הממשלות שהקים הימין לממש את מדיניותן. מתחת למראית העין של שיח משפטי-מקצועי, קידם בית המשפט – המאוד לא מגוון בהרכבו – את ערכי “הציבור הנאור”, על חשבון הרצון הקולקטיבי של הציבור הישראלי הרחב, הנוטה לעמדות מסורתיות ולאומיות יותר.
דומה היה שהחברה הישראלית התפצלה לשני מחנות שהניגוד בינהם הוא קוטבי והעימות ביניהם הולך ומחריף. לא מעט אנשים הגיעו למסקנה ש’עברנו את נקודת האל חזור’ והפירוק של החברה הישראלית והמפעל הציוני הוא רק ענין של זמן.
כאן נכנס לתמונה הנשיא ה11 של מדינת ישראל יצחק הרצוג שהציג עקרונות של מתווה תיקון מתון של מערכת המשפט בהסכמה רחבה, וקרא לקואליציה ולאופוזיציה להידבר ולממש אותו ביחד. התגובות משני הצדדים היו כמובן סרבנות לכל פשרה והתחפרות בעמדות. אלא שאז קרה דבר שלא הותיר ברירה לפוליטיקאים.
דבריו של הנשיא הציפו את חוסר הנחת ששרר ורחש בכל חלקי החברה הישראלית (שסרבו לציית לחשיבה הבינארית ולתיוג המחנאי השטחי). יותר ויותר קולות במחנה הימין, הלאומי והדתי – לאומי, ובמחנה השמאל והמרכז הציוני, הביעו הסתייגות מהתנהלות הקיצונית והעקשנית של שני הצדדים וקראו למנהיגות הפוליטית לעבור ממדיניות של ‘הכל או לא כלום’, למדיניות של ‘פחות ויותר’. יותר ויותר קולות תבעו מעבר מ’פוליטיקה של הכנעה’ ל’פוליטיקה של ענווה והידברות’. יותר ויותר קולות תבעו מעבר משיח מהלך אימים לשיח מברר ושוקל, משיח מתלהם מסית ומשסה, לשיח רציונלי לגופו של ענין. קולו הרוב הדומם בדרך כלל, הלך וגבר.
בהדרגה אך בעקביות קם עם ישראל על כל חלקיו והביע באופן מאוד ברור את רצונו: תיקונים נבונים שיביאו לאיזון הנכון בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת בלי לקפח את הפרופיל הדמוקרטי של מדינת ישראל, והעיקר שזה יעשה בתהליך רציני ומעמיק שייקחו חלק בו כל המומחים מכל צידי הקשת הפוליטית. בכך תיוולד ‘רפורמה’ נבונה שתזכה להסכמה רחבה. גל המחאה החדשה הזו, נגד הקיצוניות המיליטנטית משני הצדדים, ובעד פתיחת הלבבות ושילוב הזרועות לעבודה משותפת לטובת החברה כולה, שבה היו שותפים כל חלקי החברה הישראלית, שבה צעדו ביחד דתיים וחילוניים, שמאלניים וימניים, מזרחיים ואשכנזים, הלך וגבר.
האמירה של רוב הציבור התבררה והתבהרה: הידברות בין המחנות ויציאה משותפת לתהליך רציני ומעמיק שיביא לתיקון הנצרך באיזון שבין משילות ומשפט, בין ‘יהודית’ ל’דמוקרטית’ ובין שמרנית לליברלית וכיו”ב.
בזאת בעצם כבר נפל הפור. המנהיגות הקיצונית משני הצדדים הוכרחה לרדת, כל אחת, מהעץ שלה, ולעשות את רצון העם למען העם. תהליך החקיקה נעצר לפרק זמן שאיפשר למנהיגי האופוזיציה והקואליציה להיפגש ולתכנן יחד את התהליך המשותף של התיקונים במערכת המשפט. מיד לאחר חג הפסח, חג החירות, יצא עם ישראל ממייצרי השעבוד לרוחות של קיצוניות וקנאות בלתי מתפשרת, לחירות של דרך האמצע. דרך האחווה והכבוד ההדדיים, דרך השיח והדיאלוג שעיקרן הקשבה אמיתית לדעות השונות ואמפטיה אליהן. דרך הדיון הרציני לעומק גופו של ענין. דרך ההשתחררות מרודנות של האגו, הדעות הקדומות, הטינה והנקמנות, האישיים והמיגזריים, לעשיה ‘לתפארת מדינת ישראל’. ביום העצמאות ה75 השמחה במדינה הרקיעה השמחה שחקים, המונים יצאו לרחובות והפעם ל’הפגנות’ של אהבה ושמחה והתקיים במדינת ישראל השיר: ‘כל הארץ דגלים דגלים’, כפשוטו וכמשמעו.
כבר לקראת סוף שנת 2023 סיימה הועדה הממלכתית את בנין השלד של תוכנית הרפורמה מתוך הסכמה רחבה על עקרונותיה ומגמותיה הכלליים וניגשה אל שלב הירידה לפרטי הפרטים. והשאר היסטוריה….
טוב חברים וחברות, לאחר שהצצנו לעתיד, הבה נפשיל שרוולים ונתחיל לעשות אותו!
חוּשׁוּ, אַחִים, חוּשׁוּ / נָרִימָה פְעָמֵינוּ / טוּשׂוּ, אַחִים, טוּשׂוּ / אֶל אֶרֶץ הוֹרָתֵנוּ!
&אשמח שתשתפו בידיעות המשמחות הללו את כל חבריכם בכל אתר ואתר&
השאר תגובה