החלטתי להצטרף למחאה!
‘איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות, וכמו מבצר עתיק היה בסוף הדרך’. (נתן יונתן)

מחלוקת חייבת להתנהל בהתלהמות יצרית, בחוסר רפלקטיביות, בוודאות מוחלטת שאצלנו כל האמת והטוב והצד השני כולו שקר מוחלט ורוע צרוף! בכלל, כדי שהמסר יעבור והדברים יהיו ברורים, חשוב מאוד להשתמש רק בצבעי שחור לבן. יש איסור מוחלט אפילו מלהזכיר גוונים נוספים. אין דרך לנצח בה, אלא על ידי פגיעה ועלבון במחנה האחר בכלל ובמנהיגיו בפרט, ואין לבחול גם בירידה לשפל המדרגה של ניבול פה וגסות! המטרה (הצודקת כמובן) מקדשת את האמצעים ושווה כל מחיר. לכן, כדי להכריע את המחלוקת, מותר גם לשבור כלים, לשמוט את הקרקע המשותפת, לנקוב חור בתחתית הספינה שכולנו משייטים בה, וגם להפר את החוק אם זה מה שיביא לציון גואל.
מאופן ההתנהלות של המחלוקת הנוכחית, עושה רושם שזו הדעה המקובלת היום. הרוח המרירה והרעילה נושבת בכל עוז בגב המחאות ומלהיטה בהן אש זרה שכנראה תאכל לבסוף את כולנו.

וכאן הבן שואל:
האם ניתן להיות בעל דעה, לבטא אותה ברמה, למחות כנגד הדעה החולקת על דעתו ומתנגד לדרכו, להאבק עליה ולדבוק בה, ויחד עם זאת להיות נקי משנאה, בוז, תעוב וביו”ב ביחס לחולקים על דעתו ואמונתו, להתנהל בים הסוער של המחלוקת בדרכי נעם ונתיבות שלום, בכבוד לחולקים עליו ועל דעתו (ואף מבזים אותו), הגם שמדובר בעניינים ערכיים יסודיים שעומדים בבסיס הקיום האנושי והלאומי? או שמא אין אפשרות כזו.

התשובה היא: כן! פעם היה איש אחד כזה. קראו לו אברהם. הנה ראו:
רקע: ביוני 1933 (כ”ה בסיוון תרצ”ג?) נרצח חיים ארלוזורוב על שפת ימה של תל אביב. ב-8 ביוני 1934, הורשע אברהם סטבסקי ונדון למוות בתלייה. סטבסקי הגיש ערעור על פסק-הדין לבית המשפט העליון המנדטורי וב-20 ביולי 1934 הוא זוכה. בעקבות הרצח ובמקביל להליכים המשפטיים, התעצמה המחלוקת המחלוקת בין שני המחנות הללו, ואף גלשה לאלימות ואיימה לקרוע את עם ישראל ולהביא למלחמת אחים. הרב קוק שהיה אז הרב הראשי לארץ ישראל קרא להפסקת האלימות העלולה להתדרדר למלחמת אחים:

לכל פלגות ישראל! אחים! המצב העגום שבו נמצא עכשיו ישובנו בארץ ישראל, לרגלי המריבות הפנימיות והזעזועים המחרידים שנעשו לדאבוננו לעינינו יום יום, ושהם עלולים להרוס חלילה את כל. עבודת בניננו המתחדש זה יובֵל שנים בארצנו, מצב זה הביא אותנו להתכנס ולטכס עצה לעצור בעד הרעה. דוקא עכשיו נכנסו בחיינו דברים נוראים בתור שיטות של מלחמת אגרופים איש באחיו. נורא הדבר. האם הגענו עוד טרם נתבסס בניננו בארץ, לידי המצב של ימי החורבן, אשר מלחמת אחים ומפלגות מסרה את ארצנו ואת מקדשנו וממלכתנו בידי האויב שהגלה אותנו מארצנו והרחיקנו מעל אדמתנו?!
יחד עם זאת, הוא האמין בחפותו של סטבסקי והשמיע את קולו ברמה. עמדתו זו הביאה לבקורת ציבורית קשה על עצם התערבותו בסוגיה והאשמה שהתייצבותו לימין הנאשמים הינה גם התייצבות לצד התנועה הרביזיוניסטית במאבקה עם תנועת העבודה, מפא”י ובן גוריון. בקיץ תרצ”ד (1934) כתב ‘רב בנימין’ עורך עיתון ההד מכתב לרב קוק ובו הוא מבקש ממנו להבהיר את עמדתו.

רבנו היקר והנעלה!
מצב עמנו מבית ומחוץ, ביחוד רִיבֵי מפלגות וקבוצות שהשתרגו ועלו על עמנו בימים האלה כמגפה מוסרית ומאיימים לקבל צורה של מלחמת אזרחים מביאים אותנו לפנות אל כבוד מעלתו בדברים דלקמן:
ההגנה האמיצה והטהורה, שכבוד מעלתו הושיט לנאשמים ברצח המנהיג המנוח חיים ארלוזורוב ז״ל, בהיותה נתונה לנאשמים שהם חברי מפלגה ידועה בישראל [התנועה הרביזיוניסטית], עלולה להיות מתפרשת, וגם למעשה היא מתפרשת כבר, פירוש מסולף, כאילו היא נובעת או לפחות יונקת במידה ידועה מהעדפת מפלגה זו על אחרות, ביחוד על מפלגת הפועלים המאורגנים בהסתדרות הכללית. פירוש מסולף זה עלול לגרום לתוצאות קשות: הוא מעורר את המחשבה, כאילו גם רבנו הנעלה עוין את הסתדרות העובדים הכללית (גם מחוץ לשטח הדתי) ורוצה בבטולה ומעלים עין מזכויותיה על שטח עבודת ההתיישבות ובנין הארץ.
לעת כזאת, לעת מבוכה ואנדרלומוסיא ובלבול־המושגים, יש צורך והכרח לבאר לעם בדברים פשוטים ומובנים לכל את עמדתו הנעלה. א. מה הניעו להגין על נאשמים בעיני אחרים, ב. מה יחסו למפלגות השונות ולשאלות ולמצבים העומדים ברום עולמנו כיום הזה?

הרב קוק לא איחר להשיב ודבריו התפרסמו לצד הפניה של ר’ בנימין אליו בעיתון ה’הד’ בד׳ תמוז תרצ״ד:

ידידי מכובדי ר׳ בנימין. מערכת ה’הד’.
ממקור לבבי הכואב על שברי בת עמי אשיב לכבודו על מכתבו היקר. אני מעיד עלי שמים וארץ, שחִבּתי היא גדולה, ממש בכל לבבי ובכל נפשי, לכלל עמנו ולפרטיהם ולכל מפלגותיהם, מפני שאני מאמין באמונה שלמה, שכל חלק מהם הוא אֵבָר מיוחד בשיעור הקומה הקדושה והנפלאה שהיא כנסת ישראל כולה במלוא מובנה.
כל עבודה וכל פעולה, תהיה חומרית או רוחנית, שהיא מכשירה באופן קרוב או גם באופן רחוק את כינוס גלויותינו ושיבת בנינו לארצנו היא חביבה עלי חִבַּת נשמה לאין קץ.
ברור לי, בהכרה ברורה ובאמונה שלמה, שגם מתוך הסיעות הסותרות זו את זו, יבנה על־ידי עצת ד׳ גואל ישראל בנין עדי־עד, שממנו תִוסד גאולתנו השלמה.
רק האמת בטהרתה היא המאירה את עיני ותומכת את לבבי, שאתן את כחי הדל להציל את הלקוח למות בלא שום יסוד לאשמתו, ואשר הנני חדור כולי בהכרה ברורה מטהרת המצפון שלי, שהנאשם הוא נקי וצדיק וחף לגמרי מכל פשע וחשד של רצח.
בכל סיעה ובכל תנועה ישנם בודאי דברים שאיני יכול להסכים עליהם, אבל זה לא יוכל לגרום, שאהבתי מְלֵאַת השלהבת היוקדת בי לעמנו הקדוש ולכל פרטיו תהיה נפגמת אפילו כחוט השערה והיא עומדת בקרבי במידה שוה למכבדי ולבוֹזַי, את כולם אני אוהב בלא מצרים.
זאת היא, יקירי, התשובה של חותם לבבי, שאני מוסר לך נאמנה, ברגשי כבוד וחבת אמת.
נאמנך מאד
אברהם יצחק הכהן קוק
(מאמרי הראיה ב, ‘חליפת מכתבים על צדק, כלליות ומפלגתיות’ בהשמטות)