גם לכבוד חודשי אדר הבאים עלינו לטובה וקוראים לנו להסיר מסכות ישנות ולעטות חדשות… ברצוני להציע לכם בני ובנות ציבור הכיפות הסרוגות והשביסים הצבעוניים, טיפול המרת זהות מהיר, יעיל, קל להפליא ולא כואב כלל. מי שהטיפול יצליח אצלו, מוזמן להביע את הכרת התודה שלו בביקור ב’ביט’ או ב’פיבוקס’ שלי…
הזהות הנוכחית של המיגזר שאל בניו ובנותיו אני פונה, הוא פשוט וצנום למדי: דתי – לאומי (ציוני) ובקיצור: דת”ל.
ה‘דתי’, הוא ביטוי לכך שקבלת עול מלכות שמים תורה ומצוות, היא ענין של זהות.
ה‘לאומי‘, הוא ביטוי לכך שאנו רואים את שייכותנו לעם ישראל כעניין של זהות.
ה‘ציוני’ המצטרף לעתים מבטא עומק ההזדהות שלנו עם המפעל הציוני וראייתנו אותו כתהליך התגשמות חזון הגאולה של הנביאים.
ה‘מקף’ שבין הדתי לאומי הוא ביטוי לכך שאנו רואים את שני מרכיבי הזהות האלה כמתחברים זה לזה ויוצרים יחדו את זהותנו השלמה.
אני סבור שזהות זו אינה שלמה, היא דלה (ד”ל) וחסרה ולכן גם מועדת להיות פגומה. הזהות שאני מציע במקומה, אינה מחסרת מאומה, אלא מוסיפה כהנה וכהנה יסודות זהות שבלעדיהם זהותנו חסרה וחיינו ‘צולעים’ ו’מגמגמים’ בהתאם.
קבלו נא במאור פנים וסבר פנים יפות את זהותכם החדשה:
אלוקי (אמוני) – מוסרי (תבוני) – דתי (תורני) – לאומי (ציוני) – אוניברסלי – יקומי – ובקיצור: אמדלא”י
זהות זו מבוססת על ‘ארבעת הרוחות’ שהראי”ה קוק ראה בהן את ארבעת רוחות ההוויה, שהן ראשית, ארבעת שלבי ההתגלות האלוקית וגם ארבעת הנטיות היסודיות של האדם. אנסה להסבירם בקצרה במישור האנתרופולוגי ולא האונטולוגי. אתחיל בדברי הראי”ה בעיבוד שלי ואציע אחר כך ‘תרגום’ שלי לעברית עכשווית יותר.
א) רוח אלוקים. האמונה. הנטייה אל האינסופי, אל הכללי, החופשי והמוחלט, הרם מכל שכל ורגש, ודווקא מתוך רוממותו ונשגבותו, הוא אינו שולל דבר אלא מכשיר את המקום לכל הופעות החיים.
ב) רוח המוסר. הנטייה המוסרית, בקשת הטוב המוחלט (הקשורה בטבורה אל הנטייה לאמת המתגלה בחכמה ובבינה), המופיעה באדם כתולדה של הנטייה האלוקית העליונה, המתנוצצת בנשמתו ובתודעתו. לעתים, מתגלה הנטייה המוסרית באדם כחזיון ראשוני אדיר לבדו בהעלמת מקורו – הרוח האלוקית.
ג) הרוח הדתית. הנטייה להביא לידי ביטוי באורח החיים של היחיד והציבור, את כל האורות הכלולים באורח אצילות ברוח האלוהי העליון, וברוח מוסר המוחלט.
ד) הרוח הלאומי. הנטייה החברתית הבאה לידי ביטויה המובהק במסגרת הלאומית. הרוח הלאומי מסמן את התחום החברותי וגבולותיו, ומקבל לתוכו את כל האורות מההכרות והנטיות הכלולות בשלושת צדדי הרוח, העליונים ממנו והקודמים לו (האלוקי, המוסרי, הדתי), במטבע המיוחדת לו. (הראי”ה קוק, טללי אורות ד’[בעיבוד])ובניסוח שלי:
א) האמונה – הזיקה – המפולשוּת – הרגישות והקשב אל הפלא והרז התעלומה והסוד, אל האינסופיות של ההוויה והחיים. חווית האחדות המוחלטת עם ההוויה כולה המחוללת תנועה כפולה, ‘רצוא ושוב’ של אין ויש, של דבקות של התכללות ודבקות של התייחדות, מעלה – פנימה ומטה – החוצה.
ב) הנטייה הרוחנית – בקשת החכמה – הנמצאת מן האין – הנמצא מן האינסופיות, ולבינה, לחירות וליצירתיות, לבהירות ולצלילות של דעת אלוקים. וחשק עיבודה לאהבה וחסד, ליראה ודין, לאמת ולשלום, לטוב ויושר, צדקה ומשפט, לעז ולענווה של עבודת אלוקים.
ג) הנטיה הדתית – הנטייה והכישרון ליצור שפה על מנת לתחזק ולרענן את הקשר עם האורות הגבוהים של האמונה והרוח ולבטא ולממש אותם בכל מישורי חיי היומיום הארציים, האישיים והחברתיים. הכישרון לבנות כלי המקבל את האורות של האמונה, התבונה והמוסריות ומשפיע אותם אל כל שדות החיים.
ד) הנטייה החברתית – הנטייה של האדם להתחבר, שככל שהיא הולכת ויוצאת מגולמיותה הראשונית, העדרית, היא מגלה שעומק רצונה ותכליתה, אינו שיפור יכולת ההישרדות והנעמת החיים, אלא יצירת המרחב האנושי המובהק של השיח והדיאלוג של האהבה והאינטימיות, של הרעות והחברות, שבו ניתן לקבל ולתת זה לזה מלוא חופניים סוד ואור אמת וטוב. פריה הבשל היא הלאומיות במיטבה כשמאיר בה אור האמונה והטוב והיא אינה מדכאת את היחיד ולא עוינת את האחר והזר, שתוכה רצוף אהבת האדם והבריות כולן.על גבי ארבע אלה, הוספתי שתים שעליהן מדבר הראי”ה במקומות אחרים במפורש ובעקיפין.
ה) הנטייה האוניברסלית והקוסמופוליטית הטבעית והעמוקה של האדם באשר הוא אדם ורואה את כל בני האדם כעצם מעצמיו, כבשר מבשרו, כאחיו. נטייה זו באה לידי ביטוי באהבת האדם באשר הוא ללא הבדל לאום צבע מין דת וכו’. נטייה זו נמצאת במתח מתמיד עם הזהות הדתית והלאומית הפרטיקולרית.
ו) הנטייה היקומית – החוויה של היקום כבית שכל השוכנים בו הם אחים, ברואיו של בורא הכל, וכבני הבית, אנו אוהבים אותם אהבה שאינה תלויה בדבר וכבוד שאינו אמצעי לתכלית. חווית האחווה עם כל הבריות שביקום, החי, הצומח ואף הדומם, היא חלק מהחוויה הקיומית היסודית שלנו.
אסיף
הבה נאסוף את חלקי הזהות הנ”ל וננסח זאת בלשון המשנה: על שישה דברים (יסודות הזהות) עומד עולמו של האדם: על האלוקיות (האמונה), על המוסריות, על הדתיות (ובישראל הייתי מעדיף – התורניות), על הלאומיות, על האוניברסליות ועל היקומיות. המודעות לשישה מרכיבי זהות אלה והשייכות הקיומית לגילומיהם הריאליים הקונקרטיים, מכוננים אדם היודע את עצמו ומצויד בכלים לממש את עצמו. אין שום סיבה להסתפק במועט, אדרבא יש מקום להמשיך ולעשות הבחנות דקות ומדויקות יותר ופוריות יותר בזהותנו האנושית.
הבה נאמר שלום לזהותנו הישנה והחביבה ונקדם בברכה את זהותנו החדשה החיבה חיבה יתרה וגם מחייבת יותר.
שלום לך דת”ל ברוכה הבאה אמדלא”י!
שלוש הערות הבהרה לסיום:
א. התייחסתי בדברי לזהות של האדם באשר הוא אדם. ברור שכל מרכיבי הזהות הללו אמורים להתגוון ולבוא לידי ביטוי ייחודי ובלתי נכפל בכל אחד מאיתנו. להקשיב את הצליל המכוון המדויק שלי, להתבונן ולראות את הגוון המיוחד שלי ומתוך כך ללכת במסלול שלי, זאת העבודה המוטלת על כל אחד מאיתנו ואיש לא יכול לעשות אותה במקומנו.
ב. התייחסתי בדברי רק לקומה השנייה של בית הזהות, לקומה ה’ערכית’. הזהות של כל אדם כוללת גם את הקומה הראשונה, שאותה מכנה הראי”ה בהקשר זה, הנטייה האנוכית המבקשת את הטובה הפרטית הגופנית (בריאות וחוסן), הנפשית (קורת רוח, עונג ושמחה) והרוחנית (הרחבת הדעת). האנוכיות הטבעית מתגלה באינסטינקטים, בחושים, ביצרים, ובהתגייסות כל כוחות הנפש והרוח לפרויקט ההישרדות, הקיום, המשכיותו ושיפורו. זה ענין אנושי אלמנטרי אוניברסלי שאי אפשר בלעדיו ובדרך כלל הוא חי וקיים בכל אדם ללא צרוך בהשקעה מיוחדת, אדרבא הזהות הערכית אמרוה לפקח עליו כדי שלא יגדיש את הסאה מתוך חפץ החיים העמוק והעז ויפעל בצורה לא מוסרית.
ג. דברים אלו הם ניסוח קצרצר של דברים ארוכים ועמוקים שיסודתם בהררי קודש. ראוי שייכתב מאמר שיביא את הדברים ברוחב ובעומק הראוי להם.
השאר תגובה