שלום לכם ולכן!

אני עדיין ספוג את הקולות והצלילים של הערב לזכרו של בארי צימרמן שהתקיים אתמול על הגג של ‘עלמא’ בתל אביב. חברים ותלמידים ובני משפחה שרטטו קוים לדמותו בשירה ובניגון, בזכרונות ורשמים. כל אלה נשזרו בקטעי שירה ופרוזה של בארי. ודמותו כאילו עלתה וגם ניצבה לפני, והתעצם הגעגוע לאיש הטוב והחייכן הזה שבמקום שאתה מוצא את פשטותו שם אתה מוצא גדולתו.

אני מצרף שני שירים שלו שהודפסו בקובץ צנוע אך מרגש לקראת הערב. בשניהם מגלה בארי את מודעותו למות הקרב ובא. בשניהם הוא מבטא את השמחה בזוטות הקסומות של החיים כאן ועכשו.

איש איש
אִישׁ אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם
בְּשַׁעַר מִשֶּׁלּוֹ
מִי בְּשַׁעַר הַלֵּב, מִי בְּסַרְטָן
וּמִי בִּשְׁאַר מְחִילוֹת
מָה תְּהֵא מַחֲלָתִי, שְׁעָרִי
אֶל הַסָּתוּם הַנִּפְעָר
בְּאֵיזֶה צַעַר אָבוֹא
בְּאֵיזוֹ אֵשׁ אֶבְעַר?
בַּבֵּינְתַיִם שֶׁל הַחַיִים אֲנִי רוֹחֵץ
בַּזְּמַן הַמָּתוֹק
מְחוֹל הַפַּרְפָּר בַּשֶׁמֶשׁ
אוֹמֵר לִי: שְׁתוֹק.
אַתָּה הַבְּרֵאשִׁית בָּרָא.

……………….

לֶחֶם טָרִי, חֶמְאָה, דְּבָשׁ
עוֹד קָפֶה
עַכָּבִישׁ הַזְּמַן
אֶת חוּטָיו טוֹוֶה
עוֹד מְעַט יִקָּחֵנוּ כִּזְבוּב
יִשָֹׂא שְׁלָלוֹ
אֲבָל לֹא כָּעֵת.
עַכְשָׁיו עוֹד לֹא.

והסיום: ‘עכשיו עוד לא’, מקבל עכשוי משמעות אחרת. ואני לוחש, אוי, לא!

השבוע, לא כתבתי על פרשת ‘ראה’. את מעט הפנאי שהיה לי העדפתי להשקיע בהמשך המאמר על ‘עקב’ העוסק בסוגית ההשגחה. השקעתי נשאה פירות רבים מידי, והחלק השני תפח וגדל מידי. כדי לא להכביד, חלקתי אותו לשניים. את החלק השני העוסק בקהלת, רבי נחמן והרב שג”ר, אעלה השבוע, ואת החלק השלישי והאחרון, אעלה בשבוע הבא.

כדי להשקיט  את רגשי האשמה שלי כלפי פרשת ‘ראה’, אציין שגם פרשת ‘ראה’ מצטרפת להמנונים המקראיים הגדולים – ‘והיה אם החקתי’, ‘והיה עקב תשמעון’, ‘והיה אם שמע’. פתיחתה אף היא מעמידה לפנינו את המשוואה הידועה, כך שהחלק המפרסם השבוע מתיחס גם לפרשה שלנו…

(כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: (כז) אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: (כח) וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: (דברים יא)

היום נפתחה שנת הלימודים ואני חפץ להתיחס לדברים שנאמרו על ידי שר החינוך נפתלי בנט. גם אם הדברים המצוטטים בשמו אינם מדויקים, ואף אם הוצאו מהקשרם, הם מתבייתים על מגמה רווחת במערכת החינוך שלנו.

במסיבת עיתונאים לקראת פתיחת שנת הלימודים הציג שר החינוך את היעדים והרפורמות של משרדו. רפורמה מרכזית תתחולל בתחום הוראת האנגלית תחת הסיסמה “פחות שייקספיר, יותר מעשי”. מעתה, במקום “בזבוז זמן” על לימוד יצירות ספרותיות, כל תלמיד ילמד אנגלית מדוברת וידע לכתוב אי־מייל בשפה זו.

[…] הציווי “יותר מעשי” עומד מאחורי יוזמה נוספת: הקמפיין האגרסיבי שניהל משרד החינוך בחודשים האחרונים לקידום לימודי המתמטיקה. קמפיין (שבנט עצמו הודה לפני כמה ימים שהיה מוגזם) שלפיו אם אתה לא לומד 5 יחידות במתמטיקה אתה כישלון – מסר שמצמצם את הפוטנציאל של ילדים לפיתוח הדמיון, היצירתיות והידע לתחום אחד.

אותו ציווי בא לביטוי דרמטי יותר בתוכנית של בנט (שפעל לקידומה במרץ גם כשר הכלכלה) והתאחדות התעשיינים להרחבת החינוך המקצועי, שלפי מחקרים כולל בחלקו הגדול מסלולי לימוד נחותים מלימודים עיוניים ומיועד לתלמידים מזרחים מהפריפריה, ערבים וכאלה ממעמד חברתי וכלכלי נמוך.

[…] כל הרפורמות הללו מבטאות תפיסה שלפיה החינוך אינו בעל ערך פנימי עצמאי אלא פעילות שמטרתה לשרת מטרות חיצוניות. מערכת החינוך היא שפחתה של המערכת הכלכלית, וייעודה המרכזי הוא לתרום לצמיחה על ידי הכשרת בוגרים בעלי כושר ייצור שיעניקו לישראל יתרון בשוק הגלובלי התחרותי. ההתייחסות לתלמידים היא כאל “הון אנושי” שיש למקסם את פוטנציאל הרווח שלו.

(‘חזון בלהות’, יוסי דהאן, http://www.yediot.co.il/images/kav.jpg • 30.08.16)

אני לגמרי מזדהה עם הכתוב. איני מזלזל בהנחלת הידע והמיומנויות המדעיות, הטכנולוגייות והפרקטיות, אבל זה אינו לב החינוך. אלו אינם לימודי הליבה. מה פשוט יותר מההבנה ש: ‘מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב וישר’. איך אפשר לשכוח ש: ‘הכשרת האדם למלחמת החיים נחשבה בנו תמיד למדרגה השניה של צדדי החינוך, ולא עצם מטרתו’ (הראי”ה קוק אגרת קעא).

מה יותר יסודי לבנית האיכות האנושית שלנו מאשר המפגש עם אוצרות הרוח של התרבות האנושית הכללית והתרבות הישראלית. מה מזין ומפרנס את הנפש יותר מאשר האמנות על כל תחומיה: מוזיקה, שירה, ציור ופיסול וכו’, והספרות על כל הז’אנרים שלה: פרוזה ושירה ומחזות וכו’?!

לא אכביר מלים. אסיים בתפילה:

אנא, מערכת חינוך יקרה, הלעיטינו מן ‘האדם האדם הזה’ (ביטוי של בארי צימרמן באחד משיריו), מצוף דבשו ומתק דובשו. הבי לנו מפירות עצי החיים והדעת של גן העדן האנושי. נשמח ב’איליאה’ וב’אודיסיאה’, נשיש, ב’אנטיגונה’ ו’אדיפוס, נגיל בשקספיר ותומאס מאן… לא פחות מזה תאבים אנו לפירות גן העדן הישראלי, הבי לנו משירי ריה”ל ורשב”ג, ממחזות רמח”ל ומספורי עגנון, משירי רחל וזלדה ועוד ועוד, ותחי נפשנו ויאורו עינינו. אנא מערכת חינוך נעימה, האזיני נא לתחינותינו.

 אני מאחל לכולנו שנת לימודים פוריה. השנה ספטמבר ואלול נושקים זה לזה, כך שהאיחול הזה שלוח גם לתלמידי הישיבות והמכינות ולתלמידות המדרשות.

שבת שלום

חיים