לימוד מדרש לקראת שבת ‘פיקודי’ תשפ”ב

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם: (במדבר ז א)
בָּ֣אתִי לְגַנִּי֘ אֲחֹתִ֣י כַלָּה֒ אָרִ֤יתִי מוֹרִי֚ עִם־בְּשָׂמִ֔י אָכַ֤לְתִּי יַעְרִי֚ עִם־דִּבְשִׁ֔י שָׁתִ֥יתִי יֵינִ֖י עִם־חֲלָבִ֑י אִכְל֣וּ רֵעִ֔ים שְׁת֥וּ וְשִׁכְר֖וּ דּוֹדִֽים: (שה”ש ה א)
רבי עזריה בשם רבי סימון אמר:

[משל למה הדבר דומה] למלך שכעס על מטרונא וטרדה והוציאה מתוך פלטין שלו. לאחר זמן ביקש להחזירה. אמרה, יחדש לי דבר ואחר כך הוא מחזירני!
כך, לשעבר הקדוש ברוך הוא מקבל קורבנות מלמעלה, שנאמר: וַיָּ֣רַח ד’ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר ד’ אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֚ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי: (בראשית ח כא)
ועכשיו הוא מקבל מלמטה, בָּ֣אתִי לְגַנִּי֘ אֲחֹתִ֣י כַלָּה֒
(פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא א – ויהי ביום כלות)

מדרש המדרש

לשעבר

וַיָּ֣רַח ד’ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר ד’ אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֚ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי: (בראשית ח כא). לשעבר, קיבל הקב”ה קורבנות מלמעלה – היחס בין האלוקים שמקום מושבו למעלה בשמים, לאדם השוכן בארץ, היה מרוחק וקלוש (ריח). בעקבות חטא המבול – העגל, איבד הקב”ה את האמון באדם ובעולם. חדל לצפות ממנו ליותר מידי, שהרי ‘יצר לב האדם רע מנעוריו’. לכן החליט להפסיק להתייחס במידת הדין הנוקבת את ההר ואת המתייצבים בתחתיתו ולהתמירה במידת הרחמים הוותרנית…

עכשיו

בָּ֣אתִי לְגַנִּי֘ אֲחֹתִ֣י כַלָּה֒ אָרִ֤יתִי מוֹרִי֚ עִם־בְּשָׂמִ֔י אָכַ֤לְתִּי יַעְרִי֚ עִם־דִּבְשִׁ֔י שָׁתִ֥יתִי יֵינִ֖י עִם־חֲלָבִ֑י אִכְל֣וּ רֵעִ֔ים שְׁת֥וּ וְשִׁכְר֖וּ דּוֹדִֽים: (שה”ש ה א). עכשיו, הקב”ה מקבל קורבנות מלמטה – ירד הקב”ה ממרום מושבו שבשמים, למטה, אל האדם שבארץ – ‘באתי לגני’. חידש עימו מערכת יחסים של אחוה – ‘אחותי’. מערכת יחסים של קרבה ודיאלוג. מערכת יחסים שיש בה לא רק תביעות וחובות אלא גם שמחה ועונג. התחדשה הרעות והאהבה עד לשוכרת דודים.

לשעבר, התייחס האדם לקב”ה כמי שמקום מושבו לעילא לעילא בשמי השמים, ירא ממנו וכִבְדו כאביו ואף כמלכו, אך לא ההין לאהבו ולא השכיל להתקרב אליו ולהיות לידידו ולרעו. אחר כך, מ’שהגיע לכתפיו’, זכה לראות את פניו המאירות ועיניו הטובות ופתח לבו להיות לו כאח וכדוד, לאהוב אותו ולדבוק בו, ללכת אחריו, לדעתו בכל דרכיו ואף לנצחו שהרי ‘לא בשמים היא’. ועתה, הבה ניתן דעתנו שלא תקלקל האהבה את השורה, שלא תזוח עלינו דעתנו ונגיס לבנו בדודנו. הבה נזכך ביראת הרוממות את האהבה.

[דורנו] מוכשר רק להתרומם, ללכת באורח חיים ההולכת למעלה למשכיל, אבל לא יוכל גם אם ירצה להיות כפוף ושחוח, נושא עול ונטל, אשר לא יוכל למצא בתוכו רושם של אור חיים, לדעה ורגש. הוא לא יוכל לשוב מיראה, אבל מאד מוכשר הוא לשוב מאהבה שיראת הרוממות תתחבר עמה.

(אדר היקר ועקבי הצאן / מאמר הדור / עמ’ קיא)