הראי”ה קוק – אורות התשובה – פרק א 3

 תקציר ‘הפרקים הקודמים’

עד כה נפגשנו עם התשובה הטבעית הגופנית והמצפונית, ועם התשובה האמונית (הדתית). התשובה בהן, היא שיבה מסטיה מן הדרך אל הדרך הנכונה, מעבירה על החוק לשמירתו, מקלקול לתיקון. היא התרחשה במרחב הגופני, המוסרי, והדתי המקיפים את כל חיי האדם (אם נכלול בגופני את האקולוגי והמדעי בכלל, במוסרי את הפוליטי ובדתי את האסטתי וההשראתי). מבחינת המוטיבציה, היתה התשובה הטבעית, התשובה הנמוכה ביותר בסולם התשובה, תשובה מיסורים והתשובה הדתית, תשובה מיראה. התכלית של שתיהן היתה אנוכית – התמרת הכאב בעונג, העונש בכפרה.

התשובה השכלית

התשובה השכלית אם כן, אינה מתייחסת למרחב חיים חדש, לחוקי ממלכה שלא נודעה לנו עד כה, ועתה באנו בשעריה. אלא לכל מרחבי התשובה הקודמים – הגופני, המצפוני הדתי. זו אינה תשובה מיסורים או מיראה, אלא ‘תשובה מאהבה’. זו אינה ‘תשובה תתאה’, אלא ‘תשובה עילאה’. החידוש שבה הוא המוטיבציה והתכלית. תשובה השכלית היא תשובה מתוך מודעות, הבנה והזדהות, היא חופשית ואקטיבית, ולכן תהלתה אינה ב’תגובה’ אלא ב’יוזמה’. היא אינה מצטמצמת לתיקון אלא חותרת אל השיפור והשכלול, ההתחדשות והיצירה.

התשובה השכלית היא אותה שכבר רכשה לה את הטבעית והאמונית,

שכבר באה למדרגה העליונה,

אשר לא רק צער גופני או נפשי ורוחני,

ולא רק השפעת המסורת והקבלה,

אם מפחד עונש או רשם כל דבר חק ומשפט הבא מהן אל פנים הנפש,

גורמים הם את התשובה,

כי-אם הכרה ברורה, הבאה מהשקפת העולם והחיים השלמה,

אשר עלתה למעלתה אחרי אשר התפקיד הטבעי והאמוני כבר רשמו בה יפה את רשומיה.

הרב פותח בהבהרה – הדרך ל’מדרגה העליונה’ לתשובה השכלית עוברת דרך התשובות הקודמות,  וממשיך על דרך השלילה המבדלת – המניע לתשובה השכלית, אינו רק ולא בעיקר הצער הגופני או הנפשי הבלתי נסבל, או קבלת עול המסורת מיראת העונש, או אף מיראת הכבוד מהחוק האלוהי. תכליתה אינה העונג והשלווה אלא ההארה של האמת והטוב באדם ובעולם. החידוש של התשובה השכלית, הוא המניע – הכרה ברורה באמת ובטוב והתכלית – הרצון לחיות ולהאיר אותם. הכרה ובקשה זו הן תולדותיה של השקפת עולם וחיים (אמת וטוב) אופטימית, מאמינה, האומרת ‘כן’ ענק לחיים.

בסיום הפיסקה, שונה הרב ומדגיש שהתשובה השכלית בנויה על נדבכי התשובות הקודמות (והוא עושה זאת בשלישית בפתיחת הפיסקה הבאה)

תשובה זו, הכלולה מהקודמות, היא מלאה כבר אושר אין קץ,

היא באה להפך את החטאים כולם לזכיות,

מכל השגיאות היא מוציאה למודים נשגבים, ומכל ההשפלות עליות נהדרות.

זאת היא התשובה שעיני כל אליה נשואות. שהיא מוכרחת לבא ושסופה לבא.

התשובה השכלית אינה צומחת על מצע היסורים והיראה ולכן היא תשובה שמחה ומאושרת. האושר שבה הוא מתמיד, כי היא אינה מוגבלת למקטע של תיקון הקלקול, והאופקים שלה פתוחים לאין סוף. התשובה השכלית, היא התשובה מאהבה, שעליה אספרו לנו חכמי קדם, שהיא מהפכת זדונות לזכויות, כלומר, מחלצת מכל השגיאות תובנות עמוקות, ומחוללת מכל הנפילות עליות נהדרות.

התשובה מאהבה – תשובת הדור

התשובה מאהבה שהיא לב לבה של משנת התשובה של הראי”ה, אליה נשואות עיני דורנו, כי היא הההולמת אותו, כדברי הרב במאמר הדור:

הוא [דורנו] מוכשר רק להתרומם, ללכת באורח חיים ההולכת למעלה למשכיל, אבל לא יוכל גם אם ירצה להיות כפוף ושחוח, נושא עול ונטל, אשר לא יוכל למצא בתוכו רושם של אור חיים, לדעה ורגש; הוא לא יוכל לשוב מיראה, אבל מאד מוכשר הוא לשוב מאהבה, שיראת הרוממות תתחבר עמה. (אדר היקר ועקבי הצאן / מאמר הדור / עמוד קיא)

הציטוט הזה מתנגש עם ההקפדה של הרב על הסדר של ‘מלמטה למעלה’ אליה הסבתי את תשומת הלב לעיל. היושב לסתירה הוא לעניות דעתי שבפרק זה (הפרק הפותח את תורת התשובה), פורש הרב את המשנה הסדורה של התשובה, וב’מאמר הדור’ שנושאו הוא הדור ותשובתו, הוא עושה למשנה הסדורה של התשובה את ההתאמה המתחייבת אל נפש הדור. אפשר שזה קשור לתשובה הפתאומית, האופיינית לכנסת ישראל, שגם בה מתקיים ‘ודילוגו עלי אהבה’, ולדור של גאולה שהוא ‘דרו תהפוכות’…

אשת חיל עטרת בעלה

עיקר החלוקה של הרב את התשובה, היא מבחינת המוטיבציה. בכך הולך הרב אחרי דירוג התשובה של חכמים, לתשובה מיסורים, מיראה ומאהבה (מסכת יומא). גם כאן נראה שזו חלוקה היררכית ברורה. ובכל זאת, גם כאן תקף עיקרון המימשק (שבמעגל הוא ‘פשוט’) בין הנקודה ההתחלה, הנמוכה ביותר לנקודת הסיום, הגבוהה ביותר. התשובה הטבעית התחתונה נושקת לקדושה הטבעית העליונה ומתייחדת איתה.

הקדושה הטבעית העליונה היא זו שבה הקדושה מתרחבת ומתעמקת אל מעבר לתודעה, מתעצמת באדם כולו ומתלכדת עם נשמתו האלוהית. בכך היא הופכת לטבעו הספונטני ומאירה מכל פינות חייו. כשהאנוכיות הבוסרית, מתקדשת – מתרחבת ומתעמקת וכוללת את הכל, התשובה הטבעית האנוכית –  מתעלה למעלה מטעם ודעת, אל צחצחות הרצון העליון רווי השעשוע והתענוג. והיה אור הלבנה כאור החמה…