עשרת הדברות – עשר עצות לחיים טובים (תרגום אישי)

בין אדם למקום – היחס לחיים האנושיים

אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:

אני מאמין בפוטנציאל (ברוח) האידיאלי האין סופי – החירותי המוסרי של העולם, הטבע וההסטוריה, ישראל והאדם, שמכוחו יָצָא יוצא ויֵצֵא האדם מהארציות החומרנית, מהתרבות המֵיצרית, מתחושת הביתיות בעבדות. אמונה זו יונקת מההתגלות העלומה של – ‘אנכי’.

(ג) לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי: (ד) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: (ה) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי: (ו) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי:

אין הויה והתהוות, משמעות והתחדשות לחיים האנושיים, אלא ממקור אינסוף זה, ועל הציר האידיאלי החירותי – המוסרי הזה. לכן, יש להתמסר לחלוטין רק להארת פנים זו, ולא להשתעבד כליל, לשום קונספט אלוהי או אנושי סופי – שמימי, ארצי או מימי, ואין להתבטל ולהתמסר אליהם, ולא לעבוד אותם – לעבֵד ולפתֵח את החיים האנושיים על פיהם. אין זה עניין של שקר ואמת בלבד, אלא של חיים ומוות, של אהבה ושנאה, של בנין או חורבן, עכשו ולדורות.

(ז) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהֹוָה אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא:

אסור לה לאמונה, דעת ד’ ועבודת ד’ זו, להיות מתלהמת ומוחצנת, ריקנית ומניפולטיבית, אלא ראוי לה שתהיה צנועה וענוותנית, ושיהיה לה גיבוי פנימי של כנות ויושר, רצינות ואחריות. אם לא תהיה כזו,  תהפוך היא למנגנון הרס עצמי.

(ח) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: (ט) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: (י) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (יא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהֹוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ:

זכור ובנה את חייך על פי התבנית הבראשיתית של שש פעימות של יצירה, של עבודת עשיית מלאכה, ופעימה שביעית של הרפיה ושביתה, של אי עשית מלאכה, של שבת – מנוחה ברכה וקדושה. שתף במתנת השבת, בריתמוס חיים זה של פעילות ונפעלות, יצירה ושביתה, את משפחתך ועובדיך, את בעלי החיים (אמצעי ומשאבי היצור) ואת החלשים – את הכל. תנועה תדירית זו בין פעילות ומנוחה, יצירה ושביתה, אחיזה והרפיה, תתבטא גם בתנועה המבורכת והפוריה של חול וקודש עבודה ומתנה, חירות וחסד.

(יב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

התייחס במלוא הרצינות וההערכה לשרשיך האישיים, המשפחתיים והלאומיים אם הנך חפץ חיים. חיים אישיים, משפחתיים ולאומיים, חיים שרשיים ועתירי חיות, עמוקים ורחבים, יציבים ומתחדשים, גשמיים ורוחניים. הזיקה של כבוד ויראה לאב ואם מעצבת את הדפוס היסודי של האישיות האנושית (עד כדי ההפרזה הפרוידיאנית). משמעותה העמוקה היא הנכונות לקבל בענוה, אמונה ואהבה, את חיינו ואת יסודותיהם, כמתנה ואתגר, ולא כעונש ומכשול.

בין אדם לחברו – היחס אל האחר והאחרות

(יג) לֹא תִרְצַח

אל תכנע ליצר המוות וההרס שבך, בכל לבושיו. חיֵה והחיֵה, בנה ושכלל, מתוך זיהוי האלהי שבבריאה כולה, ובעיקר זיהוי צלם אלהים המאיר באדם – בך וברעך, בזולת ובאחר.

לֹא תִנְאָף

אל תתפתה ללכת שולל אחר הדמיון וההזיה של היצריות והאֶרוס, המתעתעים בך. היה נאמן לעצמך ולערכיך, לרעייתך, משפחתך וקהילתך, לעמך ואנושיותך. אל תתנכר אליהם ואל תצא לרעות ולבגוד בהם בשדות זרים. אל תשחית את זרע אהבתך לשוא, תנסה לשאוב את מימיך מבורות נשברים. ברית ואינטימיות, פוריות ויצירתיות, אושר והתענגות, לא יצמחו מכך.

לֹא תִגְנֹב

אל תכנע לתאוות הכח, ההתעצמות והשליטה שלך. אל תתפתה להבעיר את מדורת חייך מגזרי עצים שאינם שלך. אל תנכס לך את האחר – נפשית, פיזית, ממונית וחברתית. אדרבא התייחס אל עצמך ואליו כסובייקט ולא אובייקט, תן מקום ורחוש כבוד ואהבה לאחרות וליחודיות שלך ושלו.

לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר:

אל תדרדר לצרות עין ולשון הרע, שמתוך פסימיות, רוע לב, שנאה וקנאה. אדרבא מול את עורלת לבבך, גלה את טוב לבך ואת עינך הטובה, וממקור האהבה ורעות, העד עדות אמת בחברך – למד, דון והכרע את חברך, את האחר, תמיד, לכף זכות. צור את הטוב גם מתוך הניכור והאבסורד.

(יד) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:

אל תבקש להיות מישהו אחר, אל תנסה לברוא את עצמך יש מאין, או מיש אחר. קבל את עצמך ואת עצמיותך כפי מה שהיא, שמח בחלקך ובחלקיותך כפי מה שהיא, ראה בה מתנה, ברכה ושפע. אל תחמוד את אשר לרעך, את אשר לא לך ולא אתה הוא, והכל בכלל, ובפרט אבני היסוד של החיים האנושיים, הפנימיים והחיצוניים. היה אתה, ובכך עשיר ומאושר, שמח וטוב לבב.